האם נולדו או נוצרו נרקיסיסטים?
האם נולדו או נוצרו נרקיסיסטים? זו שאלה שאנשים רבים שואלים את עצמם, לאור ההשפעה שיש לנרקיסיסטים על החברה. מבחינה טכנית, פסיכולוגים מעריכים שרק כאחוז אחד מהאוכלוסייה מושפע מהפרעת אישיות נרקיסיסטית.
אווירה של עליונות, מניפולציות, רמות נמוכות של אמפתיה, התנהגות מתנשאת, צורך בהערצה... סביר להניח שחווית את התכונות הללו המאפיינות את הפרופיל הנרקיסיסטי ממקור ראשון.
אולי היה לך בוס נרקיסיסטי, חבר או אחר משמעותי. התמודדות עם נרקיסיסט בחייך עלולה להזיק. לשרוד אותם, ואז לנסות להמשיך הלאה לאחר שהצלחת להתרחק מהם, כרוך לרוב בריפוי כאב רב.
ד"ר תיאודור מילון, חלוץ בחקר האישיות, חזה שהתנהגות נרקיסיסטית תגבר בחברה עם הזמן. כמו כן, הוא ציין שסוגים מסוימים של נרקיסיזם מזיקים יותר מאחרים. נרקיסיסטים פרו-חברתיים הם אלה שנוטים להיות הטובים ביותר בהסתגלות לעולם החיצון. מצד שני, נרקיסיסטים אנטי-חברתיים הם היותר יהירים והתוקפניים. הם מהווים סיכון חברתי עבור אחרים.
אז מדוע ד"ר מילון, בספרו הפרעות אישיות בחיים המודרניים, חזה שמספר הנרקיסיסטים יגדל בעתיד? האם ההסבר שלו התבסס על גנטיקה, או שהוא האמין שלסביבה של אנשים יש תפקיד חשוב בעיצוב התנהגות?
האם נולדו או נוצרו נרקיסיסטים?
נראה שלמדע יש תשובה ברורה לשאלה הזו: נוצרים נרקיסיסטים. לפני עשרות שנים, חוקרים החלו לחשוד שגידול הילדים וההקשר החברתי שלהם ממלאים תפקיד חשוב באישיות הנרקיסיסטית. עם זאת, עם הזמן, נראה שקיבלנו שליטה טובה יותר על הדינמיקה, המצבים והנסיבות שמגדירים זאת.
קודם כל, במהלך המאה ה-20, פסיכולוגים העלו את הרעיון שילדים שלא הייתה להם התקשרות בטוחה וקרובה להוריהם נטו לפתח תכונות נרקיסיסטיות. הפסיכואנליזה גרמה לנו להאמין שאנשים שלא קיבלו אהבה וחיבה במהלך ילדותם חיפשו אישור מבחוץ, תשומת לב, חיבה והערצה.
עם זאת, ד"ר אדי ברומלמן וצוותו באוניברסיטת אוטרכט ערכו מחקר שהניב תוצאות שונות מאוד. חוסר חיבה הורית אינו גורם להתנהגות נרקיסיסטית. במקום זאת, ההיפך הוא הנכון. הורים שמגנים יתר על המידה על ילדיהם, מפנקים אותם ולא מצליחים להציב גבולות מתאימים מציבים את ילדיהם בדרך לנרקיסיזם. כתוצאה מכך, ילדים אלו מאמינים שהם מעל אנשים אחרים.
חינוך מסוג זה מעמיד את הילדים על הדום וגורם להם להאמין שיש להם זכויות בלעדיות ושהם מיוחסים. המחקר הראה גם שניתן למדוד ולצפות בהתנהגות נרקיסיסטית אצל ילדים בין הגילאים שבע עד 12. זה כאשר תחושת העצמי של ילדים מופיעה וכאשר הם מתחילים להתייחס לעצמם מיוחדים וראויים ליותר מכולם.
הסכנה של הערכת יתר של הורים
רוב האנשים מאמינים שנרקיסיסטים הם תוצר של הסביבה שלהם. כתוצאה מכך, הטלת כל האחריות על ההורים היא מעט שנויה במחלוקת.
- האם יש משהו לא בסדר בל לגרום לילדים להרגיש אהובים ומיוחדים? התשובה היא לא. למעשה, גידול ילדיכם באהבה, חיזוקים חיוביים וחיבה חיוניים לרווחתם.
- הבעיה נעוצה בהערכת יתר, כלומר כשהורים גורמים לילדים שלהם להאמין שהם טובים יותר מכולם ושמגיע להם יותר מאנשים אחרים.
- גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שלפעמים להורים עצמם יש דפוסי התנהגות נרקיסיסטיים. במקרה זה, ילדים מחקים את הוריהם, מפנימים את מה שהם רואים והופכים אותו לשלהם, לטוב ולרע.
האם נולדו או נוצרו נרקיסיסטים?
הפסיכולוגים ג'ין מ. טוונג' ו-ו' קית' קמפבל כתבו ספר מעניין מאוד בשם מגפת הנרקיסיזם: חיים בעידן הזכאות. בו הם מציינים כי נרקיסיזם קיים על ספקטרום. לחלק מהאנשים יש כמה תכונות נרקיסיסטיות, ואחרים נופלים לאחוז אחד הסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית.
חשוב להבין שילדים לא מושפעים רק מהסביבה המשפחתית שלהם. החברה גם משפיעה ומעצבת אותם. לא רק זה, אלא שבשנים האחרונות כולנו עדים לעלייה בפולחן העצמי ולצורך המתמיד ב"לייקים" כדי להגביר את ההערכה העצמית של אנשים. המדיה החברתית היא קרקע פורייה ליצירת ניאו-נרקיסיסטים בקצב מדאיג.
כמו כן, חשוב לזכור כי נרקיסיסטים אינם אנשים מאושרים. לא רק שהם גורמים לאחרים לסבול אלא שהם בדרך כלל לא מרוצים בעצמם. הם כל הזמן נאבקים עם התסכול של עצמם.
לסיכום, התשובה היא לשאלה שהצגנו בתחילת המאמר היא שנרקיסיסטים נוצרים, לא נולדים. כתוצאה מכך, האחריות של כולם לגדל דורות חדשים באמפתיה, כבוד ואלטרואיזם.
