הקשר בין שעמום לאינטליגנציה
על פי מספר מחקרים, יש קשר בין שעמום לאינטליגנציה. עם זאת, האמונה הרווחת שזה שווה חוסר יצירתיות או יכולת בילוי היא טעות. בכל מקרה, יכולות אינטלקטואליות גבוהות יותר בהחלט מעידות על פחות שעמום.
מבחינת ילדים, עמדות מסוימות של הורים עלולות להטריד, להציף ואף להרוות אותם. לדוגמה, הנטייה הנפוצה לחשוב שככל שילדים מבצעים יותר פעילויות מחוץ ללימודים (שפות, ספורט או תרבות), כך הם יהיו טובים יותר, שכן יהיה להם עתיד מבטיח יותר. זו טעות גדולה.
בהקשר זה, טוב שכמות הגירוי שילד מקבל לא תהיה מתחת לרמה מסוימת. זה גם טוב לטפח מערכות יחסים אישיות מרובות. עם זאת, מילוי הזמן שלהם בכל כך הרבה פעילויות יכול להוביל לגירוי יתר וזה לא בריא בכלל.
מסיבה זו, המאמץ שעושים הורים רבים לכוון את ילדיהם ולהעסיק אותם ללא הרף פונה במקרים רבים נגד האינטרס שהם רודפים אחריו. לכן, ילדים חייבים להיות משועממים לפעמים. הסיבה לכך היא שאלו הם הרגעים שבהם הם זוכים לממש את היצירתיות שלהם. הם די מסוגלים להתמודד עם חלל ולהבין איך למלא אותו.
"לעולם אל תזלזל בנחישות של ילד עשיר בזמן ודל במזומנים."
-קורי דוקטורו-
מקור השעמום
יש משימות שאנשים מחזיקים בהערכה רבה כי הן גורמות לאי שביעות רצון גדולה. כמובן שעשייתם שוב ושוב מובילה לתחושת ריקנות עמוקה ורצון לשנות ולעשות משהו שונה.
מצב זה הוא אות, כלי שמתריע על כשל במוטיבציה שלך מדי פעם. לדוגמה, זה עשוי להיות אות הקשור לירידה בעניין בעבודה שאתה עושה. עם זאת, תחושה זו אינה משתקת אותך בדרך כלל. להפך, למעשה. זה מנחה אותך לחפש פעילות אחרת שתבדר אותך ותוסיף ערך נוסף לחיים שלך.
מנת משכל גבוהה, פחות שעמום
הקשר בין שעמום לאינטליגנציה מודגש במחקר שפורסם ב- Journal of Health Psychology. הוא קובע שאנשים עם מנת משכל גבוהה משתעממים לעתים רחוקות. הסיבה לכך היא שהם מבלים חלק ניכר מזמנם מרוכזים במחשבותיהם וזה מבדר, מניע וממריץ אותם.
להיפך, בעלי יכולות נמוכות יותר זקוקים למספר רב יותר של פעילויות כדי להנחות איכשהו את תשומת הלב שלהם, "למלא" את היום שלהם ולעורר את המוח, לפי אותו מחקר. לדוגמה, הם מזכירים עיסוק בספורט. עם זאת, עליך להיזהר בהכללה כי זה לא אומר שאנשים אינטליגנטיים מאוד לא אוהבים להתרועע או לעסוק בפעילות גופנית.
יתר על כן, מחקר נוסף שנערך על ידי אוניברסיטת סינגפור לניהול ובית הספר לכלכלה ומדעי המדינה בלונדון עוקב אחר אותו קו. היא מגיעה למסקנה שהאנשים האינטליגנטיים ביותר מעדיפים להקדיש שעות ארוכות למטרות ולמטרות שלהם במקום להתרועע עם אנשים אחרים. זה לא מעניין?
שעמום ואינטליגנציה אצל ילדים בעלי יכולות גבוהות
המצב לעיל משתנה במקרה של ילדים מחוננים, מכיוון שהם מוקדמים מאוד בכל הנוגע ללמידה. לילדים אלו יש נטייה לשעמום אלא אם מבוגרים שמים אותם בכיתות מיוחדות המתאימות לצרכיהם החינוכיים.
ההתפתחות הקוגניטיבית שלהם היא מעל הממוצע בהשוואה לבני גילם. כך, שעמום ובטלה נוצרים אם קצב השיעורים נמוך ממה שהם צריכים כדי להמשיך להתקדם.
לפיכך, הגישה שלהם בכיתה היא של פנאי מתמשך והם מסיטים את דעתם בקלות. הם לא שמים לב, לא עושים שיעורי בית ומרגישים חוסר רצון לפני, במהלך ואחרי הלימודים. כמו כן, הם מאוד ביקורתיים כלפי המורים שלהם ולעתים קרובות מראים ביצועים אקדמיים גרועים.
כפי שאתה יכול לראות, שעמום ואינטליגנציה קשורים קשר הדוק. עם זאת, עליך גם לקחת בחשבון שלא כל הילדים מגיבים באותה צורה. ישנם, כמובן, ילדים בעלי יכולת גבוהה אשר לעיתים רחוקות חווים שעמום. יש גם ילדים עם רמות אינטלקטואליות נמוכות מהנורמליות שמשתעממים מדעתם. הבדלים אישיים הם נורמליים ומקובלים, כמובן.
בריאות, שעמום ואינטליגנציה
לשעמום אצל ילדים עם יכולות גבוהות עלולות להיות השלכות חמורות על בריאותם הפיזית והפסיכולוגית. זה אפילו יכול להוביל להפרעות חברתיות, התנהגותיות וקוגניטיביות גדולות, כגון קשיי הסתגלות והשתלבות חמורים בקבוצת השווים שלהם ותחושות תסכול. אלה הופכים לסוג של חוסר אונים שגורם להם להרגיש חסרי יכולת וחרדה למדי ככל שחולפות השנים.
שינויים אלה מחמירים אם אנשי מקצוע בילדות מבלבלים בין השעמום, לאור האינטליגנציה הגבוהה שלהם, לתנאים אחרים. ADHD, למשל, או בעיות למידה או אישיות (המאפיין העיקרי שלהן הוא חוסר ריכוז בכיתה).
שעמום קיצוני ורגיל אצל מבוגרים עלול לגרום לבעיות חמורות, כפי שמציין ג'יימס דנקרט, אחד המומחים המובילים בנושא זה. הוא אומר שהנטייה לדיכאון, חרדה או התנהגויות ממכרות גוברת כאשר אתה חווה זאת במונחים אלה. בנוסף, זה יכול להיות הגורם להפרעה אובססיבית-קומפולסיבית או סומטיזציות שונות. הסיבה לכך היא שיש לה השפעה שלילית על הבריאות הפיזית והנפשית.
עם זאת, שעמום מדי פעם יכול להיות בריא. לפעמים, כשאתה רווי יתר על המידה בקצב חיי היומיום, אתה עלול לפספס את הרגעים הקטנים האלה של "לא לעשות כלום". הקדש לעצמך רגעים כאלה ושחרר את דעתך מדי פעם. זו דרך מצוינת לשים לב למחשבות הפנימיות שלך, שאולי יש להן גם מה להגיד לך.
