מוח יפה: התמודדות עם סכיזופרניה
ג'ון פורבס נאש, מתמטיקאי, חתן פרס נובל לכלכלה וגאונות מכל עבר הוא הגיבור של "מוח יפה".
זה סרט שלא רק זכה בארבעה פרסי אוסקר, שמשך בעוצמה את תשומת לבם של אולפני הוליווד, אלא גם הצליח למשוך את תשומת לבם של מומחי פסיכולוגיה ופסיכיאטריה אפילו יותר, הודות להצגת נושא הסכיזופרניה.
סרט זה מספר כיצד בן אדם יוצא דופן זה למד לחיות עם סכיזופרניה לאורך כל חייו על ידי יישום כלל או נורמה לפיה "לכל בעיה יש פתרון".
סכיזופרניה ודואליות נפשית
ג'ון פורבס נאש חי בדואליות מתמדת שנוצרה על ידי מוחו שלו. לפיכך, הוא נאלץ להבדיל בין פנטזיה למציאות, עקב המחלה בה לקה, סכיזופרניה.
ההזיות וההזיות מעולם לא נעלמו מחייו, אבל הוא הצליח להרחיק אותן עד כדי כך שאחרי שנים על גבי שנים של ביקור אצל פסיכיאטרים ורופאים, הוא נתן שוב שיעורי מתמטיקה וזכה באחד הפרסים החשובים ביותר. בעולם המדעי והאמנותי.
המוח המאוד מבריק הזה הוא שהוביל אותו להכרה עולמית, בזמן שהוא סבל ונלחם כדי להתגבר על מחלתו.
עם זאת, השאלה שכולכם הקוראים עשויים לשאול את עצמכם כעת היא כנראה השאלה הבאה: אם כך, האם ניתן לרפא סכיזופרניה או לא?
טיפול בסכיזופרניה
הסרט נרגע במשך כמעט חמישה עשורים. בין אלה, הקשה ביותר הוא ללא ספק שנות ה-70. במהלך נקודת הזמן הזו, ג'ון נאש אושפז במספר הזדמנויות במתקן פסיכיאטרי.
הסרט מתאר את השימוש הפוגעני בחומרים פסיכו-פרמצבטיים במהלך שהותו במתקן, כמו גם את הטיפול בהלם אלקטרו, שחששו ממנו, ששימש באירופה כדי "לתקן" מקרים מגוונים של פסיכוזה ומצבים תוקפניים. האמת היא שאמצעים אלה, במקום לעזור לחולים, רק גרמו להידרדרות נוספת.
יתר על כן, הצפיפות של הרבה מאוד סוגים שונים של אנשים חולים, מנוירוטים ועד פסיכוטים מסוכנים, בתוך אותן חומות הפכה את המתקנים הללו לבתי כלא חסרי הבחנה. שבה, המטרה הייתה מכוונת יותר להוצאת האנשים האלה מהרחוב מאשר להחלמתם.
תופעות הלוואי של טיפולים אלו כוללות אימפוטנציה, נטייה לעלות במשקל, בעיות ריכוז וכן מצב של אדישות מתמדת, בשל העובדה שבמקרים רבים אלו כוללים תרופות הרגעה.
אל מול המציאות הזו, ג'ון נאש חשב על דרך מאוד שנויה במחלוקת להתמודד עם מחלתו מבלי לבלות את שארית חייו במתקן פסיכיאטרי . דרך שאינה תקפה לכל החולים: לקבל שיש לו הזיות ולחיות איתן עד סוף ימיו.
ג'ון נאש, דוגמה לשיפור עצמי
הודות ליכולת הקוגניטיבית והאינטלקטואלית הגדולה שלו, נאש למד באמצעות מאמץ, סבלנות ואימונים להבדיל בין המציאות לאשליותיו. זו הייתה דוגמה מצוינת להתגברות על מצוקה גדולה.
החלטה זו מייצרת שורה של שאלות שטרם נפתרו, משום שהן כוללות נושאים שנויים במחלוקת ברמה המוסרית והאתית.
- האם זה בטוח לתת למישהו עם הזיות להמשיך את חייו ללא התרופות שלו?
- האם החיים של מישהו שסובל מהפרעה נפשית באמת יהיו איכותיים יותר במתקן פסיכיאטרי מאשר בחוץ בעולם, אם כי אולי יצטרכו להיאבק בפחדים האישיים שלו?
- האם מיוחסת מספיק תשומת לב לסכיזופרניה בהשוואה להפרעות אחרות כמו היותה דו קוטבית, או שמא היא ממשיכה להיות פסיכוזה בטאבו בין כל ההפרעות הנפשיות האחרות?
יש עוד הרבה מה ללמוד לפני שנוכל לתת תשובות מספקות לשאלות הדוחקות הללו. אבל דבר אחד שברור לנו הוא שג'ון נאש מצא דרך מוזרה להתמודד עם סכיזופרניה, הכל הודות למוח היפה שלו ולכישוריו האישיים.
