אחד עף מעל קן הקוקיה: חופש וטירוף

היום נדבר על מילוש פורמן המנוח, במאי של סרטים גדולים כמו One Flew Over the Cockoo's Nest (1975). בבימויו של פורמן ובהשראת הרומן של קן קזי, One Flew Over the Cockoo's Nest הוא אחד מאותם סרטים שנכנסו לתולדות הקולנוע כקלאסיקה. זה נתן לנו סצנות שתוכניות וסרטים אחרים מתייחסים אליהן לעתים קרובות. הסרט הזה מדגיש את הביצועים הבלתי נשכחים של ניקולסון.

One Flew Over the Cockoo's Nest זכה בחמישה פרסי אוסקר והביא לנו את רנדל מקמרפי, אדם שעומד בפני עונש מאסר. הוא מנסה להתחמק מהמשפט בכך שהוא יוצא כמשוגע. כתוצאה מכך, הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי שם הוא ייבדק ויחיה עם שאר החולים.

האחות ראצ'ד עובדת שם. היא האנטגוניסט הראשי של הסרט והיא אישה חסרת פשרה המטפלת בחולים ביהירות. מקמרפי יהווה משב רוח רענן עבור שאר החולים. הוא מתחיל לעורר את הרצון שלהם לחופש, וזה בסופו של דבר גורם לעימותים רבים עם האחות ראצ'ד.

אחת עפה מעל קן הקוקיה היא הצהרה נגד בתי מקלט ומוסדות לחולי נפש. הוא מבקר כיצד אחרים התייחסו ל"משוגעים" לאורך ההיסטוריה. בנוסף, הסרט מראה לנו כיצד כולנו צריכים לתפוס את החופש שלנו.

המשוגעים באחד עפו מעל קן הקוקיה

מי האנשים המשוגעים? התשובה אולי נראית פשוטה, אבל אם נסתכל על הסיפור, נראה שהרעיון השתנה עם הזמן. נורמות חברתיות, התקדמות רפואית, מדע ותחומים אחרים השפיעו עמוקות על תפיסת הטירוף שלנו. פעם, אנשי מקצוע ראו בזה מחלת נפש, אבל מאז השתנו רעיונות הטירוף.

אנשים משוגעים לא תמיד היו אותו הדבר ולא תמיד הוצאו מהכלל באותו אופן. לפעמים אנשי מקצוע ניסו "לרפא" אותם על ידי כפייתם לעבור טיפולים כגון לובוטומיות. במקרים אחרים, אנשי מקצוע "טיפלו" בחלק מהחולים עד למותם. כל מה שנמצא מחוץ לתחום ה"נורמלי" עלול להיות נרדף. זה קרה בימי הביניים עם כישוף או עם כמה מחלות כמו צרעת. ההיסטוריה של הטירוף בעידן הקלאסי היא משהו שפוקו מצא מעניין במיוחד.

פוקו הזהיר שהוא ניסה להחזיר מטורפים ו"לאמן" אותם להיות נורמליים. איך הוא השיג את זה? הוא עשה זאת באמצעות סמכות וטיפולים שבהם הוא פשוט ביטל את המטופל והפך אותם לאדם כנוע. זה בדיוק מה שאנחנו רואים ב- One Flew Over the Cockoo's Nest כאשר מקמרפי, שאינו משוגע, מגיע לבית המקלט ורואה קבוצת אנשים מתנהגת בצורה מוזרה.

האחות משחקת עם הפחד של המטופלים. אנו רואים זאת במקרה של בילי במיוחד. הוא צעיר חסר ביטחון ומגמגם שניסה להתאבד כמה פעמים. ראצ'ד הוא חבר של אמו של בילי, וכשהוא עושה משהו שהוא לא צריך, היא מזכירה לו שהיא הולכת לספר לאמא שלו. החולים מצייתים ללא עוררין. הם מפחדים מהלם האלקטרוניקה ומהלובוטומיות שהם עלולים להיות נתונים להם אם הם לא יצייתו לאחות.

מקמרפי מסרב לציית מכיוון שהוא לא אדם כנוע. במקום זאת, הוא מחפש חופש. מעניין איך הדמות הזו מתחילה לעורר את אותן רגשות אצל שאר המטופלים. הוא מצליח לגרום לאנשים האלה, שעברו מניפולציות מוחלטות, להתעורר מהמצב הזה ולהתמודד מול האחות ראצ'ד.

האחות ראצ'ד מרגישה מאוימת ותעשה כל שביכולתה כדי שמקמרפי לא יתחמק מהתוכניות שלו. Ratched נחשב שפוי. למרות זאת, היא כופה את רצונה על מטופליה. היא לוחצת, מייסרת ומתמרנת אותם כדי להתנהג כמו "אנשים רגילים", כנועה ללא כל יכולת ביקורתית.

מחפש אוכל

מרגע זה, הכתבה מכילה ספוילרים. אז אם לא ראיתם את הסרט ולא רוצים לדעת איך הוא נגמר, תפסיקו לקרוא. בתוך כל ה"טירוף" הזה, אי אפשר לשכוח שהמטופלים הם אנשים שיש להם רגשות, רצונות וחשים כאב. האחות ראצ'ד מילאה את תפקידה כל כך טוב שיש לה צבא שלם של "משוגעים" בשליטתה.

שם הסרט מעניין. קן קוקייה הוא שם מבזה לבית משוגעים. מצד שני, הוא רומז לחרוז לילדים המוזכר ברומן: "שלושה אווזים בלהקה. אחד עף מזרחה, אחד עף מערבה, אחד עף מעל קן הקוקיה". זה מרמז שלכל אדם יש את הדרך שלו בחיים.

אם נתבונן במשמעות האחרונה, אנו מבינים שסוג כזה של גורל אם צורת שלישיה קיים גם בסרט. חופש הוא המנוע שמניע את מקמרפי. הדחף הזה לחופש דוחף אותו לערער על כללי המוסד. עם זאת, זה גם יוצר סולידריות בין שאר המטופלים ומניע אותם גם לחופש.

מקמורפי נוקט בצעדים על מנת לשחרר את שאר החולים. ראשית, הוא מציע שיאפשרו להם לצפות במשחק בייסבול. הוא גם מציע מפלגה. מקמרפי מרחם על חולשתו של בילי כי הוא כל כך צעיר ובקושי חי. הוא גם יוצר קשר עם הצ'יף האינדיאני, דמות אניגמטית ומתבודדת.

הרופאים מגנים את מקמרפי על כך שלא ציית. הוא עבר לובוטום ונמצא במצב וגטטיבי ללא כל חופש. זו הסיבה שהצ'יף, שהתחזה לחירש-אילם במשך שנים, מזדהה איתו והורג אותו כשחרור. הוא עושה זאת כטובה על ששחרר אותו ופקח את עיניו. הצ'יף הוא הדמות שמשיגה חופש לא מטפורי מכיוון שהוא היחיד שנמלט מבית המקלט.

מקמרפי הצליח להוציא חולים מהמערה האפלטונית ההיא שראצ'ד נעל אותם. הסצינה האחרונה של הצ'יף ההודי רץ לחופש מרעננת ומלאת תקווה.