סיפור אימה אירופאי: פריק שואו
סיפור אימה אירופי (באנגלית: European Horror Story) היא סדרת אימה אירופאית אנתולוגית. התוכנית הייתה באוויר כבר שמונה עונות. למרות שהדמויות וקווי העלילה שונים בכל עונה, כולם מסתוריים ומפחידים. העונה הרביעית, פריק שואו, היא האנדרייטד מכולם. זה לא שאף אחד לא אהב את זה, אבל זה הותיר את המעריצים עם טעם מוזר בפה. זה לא היה רע, וגם לא הכי טוב, וזה נגמר בלי רעש רעש או ביקורת גדולה.
כשהיא שודרה, הצופים ראו רק שלוש עונות של סיפור אימה אירופי: בית רצח, סיפור אימה קלאסי של בית רדוף רוחות, Asylum, העונה עטורת השבחים שמתרחשת בבית משוגעים בשנות ה-60, וקובן, העונה הלא פופולרית מספר את סיפורה של שבת מכשפות בת זמננו.
פריק שואו לא היה על מכשפות, רוחות רפאים או אנשים מטורפים. פריק שואו היה על אנשים שעד לא מזמן גינו וסווגו כ"פריקים".
למה העונה הזו שווה להסתכל שוב? אחת הסיבות היא האסתטיקה שלו. אווירת הקרקס קסומה ומעבירה אותך לזמן אחר. עם זאת, החשוב מכל, העונה מעריכה ומחבקת הבדלים.
AHS: פריק שואו - אמת או בדיה?
מופעי פריק מקורם באמצע המאה ה-18, הגיעו לשיאם במאה ה-19 ונעלמו בתחילת המאה ה-20. המבצעים היו אנשים אמיתיים עם פגמים פיזיים וחריגות, שחלקם ניתנים לריפוי היום. אולם בזמנו, אנשים מסוג זה נידונו בדרך כלל לקיום אומלל. מופעי פריק, עד כמה שהם לא אתיים, הציעו להם אלטרנטיבה, דרך להתפרנס.
לדוגמה, ישנם אינספור סיפורים על תאומים סיאמיים שהיו יכולים בקלות להיפרד בלידה. במקום זאת, הם נותרו שלמים וניצלו במופעי פריק. כל מי שיש לו סוג של מום מולד או תכונה פיזית יוצאת דופן (שמן במיוחד, גבוה וכו') היה בסיכון להסתיים בפריק שואו.
העלילה של AHS: Freak Show מזכירה את הסרט Freaks משנת 1932. זה מחזיר אותנו להופעת פריק ביופיטר, פלורידה, שופעת רצח, נקמה וסחר בבני אדם (בין היתר). בעלת הקרקס, אלזה מארס, מבטיחה להציל אנשים ולתת להם חיים מכובדים יותר על ידי הופעה בקרקס שלה. האמת, לעומת זאת, מורכבת יותר. גם אלזה, שאיבדה את רגליה, היא פריקית. היא מסתירה את חוסר הביטחון שלה מאחורי הווילון. הדבר היחיד שהיא באמת רוצה זה להיות כוכבת, והיא מוכנה לעשות הכל כדי להגיע ליעד שלה.
המורכבות והעומק של הדמויות מרתקים, וכל אחת ראויה לניתוח נפרד. יש להם פחדים, חוסר ביטחון וחלומות בדיוק כמו לכל אדם אחר. יותר מפעם אחת הם תובעים מחדש את זכותם לחיים בכבוד, ואת זכותם שיתייחסו אליהם כפי שהם: בני אדם. דמויות מהחיים האמיתיים היוו השראה לרבות מהדמויות בתוכנית. רבים מהם חוו ממקור ראשון מה זה אומר להיות "פריק".
ההיסטוריה של "פריקים"
סיפור האימה האירופי הוא לעתים קרובות בהשראת החיים האמיתיים. קווי הדמיון בין העונה הרביעית שלה לסרט Freaks אינם מקריים. העונה כמובן בהשראת הסרט.
AHS: Freak Show שואבת מסיפורים אמיתיים, כמו זה של אדוארד מורדייק, אדם שהיה לו פרצוף "מרושע" על העורף. השחקנים עצמם גם עזרו ליצור עלילה מציאותית מכיוון שרבים מהם היו "פריקים" בחיים האמיתיים. המילה "פריק" אינה מתייחסת לאנשים בעלי מאפיינים פיזיים ספציפיים. במקום זאת, זה כל דבר שנופל מהרגיל.
גם למוזיקה היה תפקיד חשוב מאוד בסדרה זו. מכל השירים שיצאו מפריק שואו, בולטת ההומאז' לדייוויד בואי. בואי היה "פריק" מכף רגל ועד ראש, דמות מוזרה הן פיזית והן מוזיקלית. בואי מרכך את הרצח העקוב מדם של העונה. האסתטיקה והמהות שלו משתלטות על אלזה שבדרך זו או אחרת יודעת שהיא פריק. השיר 'החיים על מאדים? היא ביקורת חברתית חזקה אך גם על גבול הסוריאליזם. זה אודה ל"פריקים", לכל אלה ששונים.
'גיבורים' הוא שיר נוסף מרגע מפתח בסדרה. זה מראה שלכל אחד מגיע להיות גיבור, ולו רק ליום אחד. התוכנית משתמשת גם בשיר של נירוונה 'Come As You Are' כדי להזמין את כולנו להיות מי שאנחנו ולקבל את עצמנו. נירוונה היא עוד להקה ששברה את התבנית והתנגדה לנורמות מוזיקליות וחברתיות.
בפריק שואו, לכל אחד יש את הזמן שלו לזרוח
העונה הזו של AHS עוסקת בהכלה, קבלה ואימוץ ההבדלים. ריאן מרפי, יוצר הסדרה, חיפש שחקנים הוליוודים שכבר אינם "נחשקים" בשל גילם או המראה הפיזי שלהם. הוא ליהק את ג'סיקה לאנג וקתי בייטס לתפקידים מורכבים.
מרפי ליהק אותם שוב ב- Feud: bette and joan יחד עם שחקניות כמו סוזן סרנדון. הוא הראה, שוב, שהגיל לא חייב להוות מחסום בשואו ביזנס ושכישרון הוא יותר מיופי. הוא גם ליהק שחקנית עם תסמונת דאון, ג'יימי ברואר, ששיחקה גם בעונות אחרות של התוכנית.
לתוכנית גם ליהקה שחקנית טרנסקסואלית, אריקה ארווין. הדבר הגדול ב-AHS הוא שזה לא מגביל את השחקנים שלהם בדרכים קונבנציונליות. אריקה ארווין לא לוהקה כטרנסקסואל אלא כאישה גבוהה מאוד. לתוכנית ליהקו גם את ג'יוטי אמג', האישה הנמוכה בעולם, מאט פרייזר, שחקן שנולד עם מחלה נדירה הידועה בכינויה "איבר כלב ים", כריסי מץ, שחקנית שמנה, רוז סיגינס, אישה ללא רגליים, ובן. וולף, השחקן המנוח עם גמדות יותרת המוח.
חשוב לציין שבפריק שואו, רוב הפריקים אינם מרושעים. כל אחד שונה, ולכל אחד יש דאגות משלו. הדמות הכי מפחידה בתוכנית היא בעצם הכי "נורמלית". קוראים לו דנדי מוט, צעיר עשיר שמתחיל לרצוח אנשים כי הוא משועמם מהחיים שלו.
AHS: פריק שואו רצה להראות שלכל אחד מגיע רגע בשמש, שכישרון אינו יודע גיל, ושכולנו ייחודיים. למרות העלילה המקאברית והסיפור האפל והמפותל, פריק שואו מביא קצת אור לחיינו. בדיוק כמו שדיוויד בואי אמר, כולנו יכולים להיות גיבורים, רק ליום אחד.
