קטל את הסרט: קריקטורה של חיי היומיום

סרט המתרחש כמעט לגמרי בחדר אחד ועם ארבעה שחקנים בלבד לא נשמע מושך במיוחד. אבל הקטל מתגלה באופן מפתיע כפארודיה מפוארת למדי על חיי היומיום. סרטו של רומן פולנסקי הוא עיבוד למחזה Le Dieu du Carnage מאת יסמינה רזה.

אין ספק שלסרט יש צוות יוצא דופן. קייט ווינסלט, ג'ודי פוסטר, כריסטוף ואלס וג'ון סי ריילי הם ארבעת השחקנים. זהו סרט קצר, סטטי מבחינת החללים שבהם הוא משתמש, ומוגבל בדמויות אבל עם תסריט חזק מאוד. ההשפעה של הסרט טמונה במשחק ובתסריט.

קטל: סכסוך על ילדים?

הכל מתחיל בוויכוח בין שני ילדים בפארק, הסצנה היחידה בחוץ. הוויכוח מסתיים כאשר אחד מכה את השני במקל. לאחר מכן אנו מבקרים בבית השייך למשפחת לונגסטריט, משפחתו של הילד שנפגע ופיו נפגע קשות כתוצאה מכך. ההורים נפגשים בדירה כדי למצוא פתרון לבעיה. שתי המשפחות הן:

• הפרותים: הורים של ה"תוקפן". הם זוג אלגנטי ומכובד. האב, אלן, הוא עורך דין ידוע, אך ללא קפדנות. האם, ננסי, היא משקיעה פיננסית בעלת מוסר מפוקפק. נראה שהם משפחה טובה ועשירה שנהנית ממעמד חברתי. עם זאת, לא עבר זמן רב עד שאנו מבינים את השקר והצביעות מאחורי המראה שלהם.
• הרחובות הארוכים: הורים של "הקורבן". הם זוג שמנסה להיות טובים ושוחרי שלום ולפתור את הסכסוך בנימוס. מיכאל, האב, נראה כאדם רגוע, קליל, בעל כוונות טובות ומנסה להרגיע את המצב המתוח. פנלופה, אשתו, היא פציפיסטית וסופרת מוסמכת. עם זאת, מיד אנו רואים עוינות מסוימת באופן שבו היא מתנהגת כלפי ה"אורחים" שלה.

סכינים יעופו

ככל שהסרט נמשך, המסכות יורדות והדמויות עוברות מפוליטיקלי קורקט לתוקפניות כלפי חוץ. אפילו מייקל, שנראה כאילו הוא משכין השלום, יראה צד אפל ורזה.

השיחה הופכת לקטל מילולי אמיתי, וסכינים מתחילות לעוף לכל הכיוונים. מה שבהתחלה היה אמור להיות פתרון סכסוך ודוגמה לילדיהם הופך לבלאגן של ממש. כל אחד מהם מראה במהרה את הצבעים האמיתיים שלו.

ההיגיון והקוהרנטיות נעלמים. כולם הופכים אגרסיביים יותר. אנחנו עומדים לראות את הגרוע מכל דמות כשהן לועגות זו לזו. המצב החמור לכאורה הזה יהפוך בקרוב לויכוח אבסורדי - על גבול ילדותי -.

קטל וריכוז עצמי

הקטל חוקר את הדחפים הפרימיטיביים ביותר של בני אדם. הצד האינטנסיבי והכהה יותר שלנו מתגלה באווירה קלסטרופובית מתמיד. כל ניסיון שקואן עושה לעזוב את הדירה נכשל כשהם מתחילים ויכוח אחר ויכוח.

ויכוחים מסתובבים לרוב סחור ושולחים אותנו ברחוב חד סטרי ללא מוצא. בדיוק כשנראה שהכל הולך להיפתר, ויכוח נוסף ילכד אותנו ויאלץ אותנו להיכנס שוב לסכסוך.

ככה הדברים מתנהלים בסרט, כשהם לכודים בין ארבעת קירות החדר ולא נראה שהם מגיעים לשום מקום. בשלב מסוים בסרט הם בעצם מתקרבים למעלית כדי לצאת. נראה שהוויכוחים הסתיימו, אבל פתאום מתחיל אחד חדש והם שוב מגיעים לסלון.

הקרבות גדלים עד שמלחמה בין שתי משפחות מסתיימת במאבק של גברים נגד נשים. ואז זה הופך למלחמה אינדיבידואלית לחלוטין. כל אחד מהם מגן על עצמו, והעקשנות האנושית מרימה את ראשה המכוער. כולם חושבים שהם צודקים. הם חושבים שאם כולם היו חושבים כמוהם, העולם היה מקום טוב יותר.

הקטל הוא פרודיה נוקבת למדי על הטבע האנושי. אנו רואים דמויות המשתמשות בכל מיני מנגנוני הגנה עצמית בסיסיים, מפספסים את הנקודה ודוקרים אחת לשנייה בגב במילים.

ביקורת חברתית

כשהם משאירים מאחור מוסכמות חברתיות מקובלות ומראים את אופיים האמיתי, אנו רואים את המציאות מאחורי המסכה. אנו רואים את הצביעות וחוסר המוסר בעולמנו. פולנסקי נותן לנו מבט פסימי על חיי היומיום שלנו, מכיוון שהדמויות מוכרות מדי. קל להזדהות עם כל אחד מהם.

הסרט מבקר את החשיבות שאנו נותנים לכסף ולמעמד, במיוחד דרך דמותו של אלן קואן, שמודאג יותר מעבודתו מאשר מערכות היחסים שלו. הוא כמעט ולא מגלה עניין בבנו.

אנו רואים בו דמות לא מוסרית גם כאשר אנו מגלים שתפקידו להגן על חברת תרופות שהרפואה שלה גורמת לבעיות בריאותיות חמורות. בנוסף לכך, הוא חי דבוק לטלפון הנייד שלו, תמיד עובד. זה מאפשר לו לברוח מוויכוחים פוטנציאליים, אבל הגישה תתרום בסופו של דבר לקונפליקט על ידי מניעת תקשורת בין שתי המשפחות.

פנלופה מוגדרת בניגוד לאלן. היא נראית מאוד ממוקדת במטרות הומניטריות ומודעת מאוד לבעיות העולם השלישי. עם זאת, היא מאמינה לכל מה שהיא רואה, ואינה רואה את האינטרסים האמיתיים מאחורי הסיוע שמקבלת סודאן מהמערב.

ביקורת, קומדיה וריאליזם

המצב הכאוטי וחסר המשמעות הזה בסופו של דבר לא הולך לשום מקום. החלק הגדול באמת בסרט הוא כשהילדים מלמדים את הוריהם לקח. זו סצנה קצרה, בפארק שבו הכל התחיל ושבו נראה שהילדים משאירים אחר כך את ההבדלים ביניהם.

זה גורם לנו להרהר ולחשוב שאולי אנחנו עושים דברים מסובכים מדי ושהכל באמת יכול להסתכם בדיון פשוט ולחיצת יד בין ילדים.

ביקורת, קומדיה וריאליזם מתאחדים בצורה נפלאה ב-Carnage. זה מראה לנו סיטואציה יומיומית אבל חורג לחיוכים מזויפים כדי לחשוף את האנושות כלא יותר מחיה כלואה שפורצת מהסורגים, יצור אלים ואנוכי. הקטל הוא קריקטורה אמנותית של החברה הנוכחית, מבט על רוחב הטיפשות האנושית.