האמיגדלה והחרדה: מה הקשר?
יש קשר ישיר בין האמיגדלה להפרעות חרדה. זו עובדה ידועה כבר זמן רב. עם זאת, בנוסף לעובדה זו, יש עוד משהו מוזר כמו שהוא בולט. מדעני מוח גילו שלחלק מהאנשים יש אמיגדלה גדולה יותר וכי הדבר מגביר את הסיכון להפרעות במצב הרוח.
האם זה אולי צירוף מקרים? האם באמת אפשר להיוולד עם הפרעה נוירולוגית כזו? המחקר מראה לנו שבמציאות, המוזרות הזו נובעת, יותר מכל, מגורם מאוד ספציפי. גורם זה הוא לא אחר מאשר הסבל שנגרם כתוצאה מילדות קשה, נתון ללחץ מתמיד, בין אם בגלל התעללות, נטישה פיזית או הזנחה רגשית.
במילים אחרות, החוויות הקודמות שלך, והאופן שבו הן השפיעו עליך, מדגימות את הארכיטקטורה של המוח שלך. יתרה מכך, זה עושה זאת בצורה מאוד ייחודית: אם אתה סובל מלחץ בילדות, זה משנה את כל הנוירוביולוגיה הקשורה למה שמדענים מכנים "רשת הפחד".
אזורים כמו האמיגדלה, ההיפוקמפוס או קליפת המוח הקדמית הגבי סובלים משינויים קטנים שיגבירו את הסיכון לסבול מהפרעות חרדה בבגרות.
האמיגדלה והחרדה: מה הקשר?
כולנו חווים חרדה במהלך חיינו, בדרגות שונות של עוצמה. מצבים מלחיצים שאתה עובר, כמו ראיון עבודה, מבחנים או כנס שאתה צריך לדבר בו, מכניסים אותך לבעיה. הם יוצרים פחד, אי ודאות או חרדה לגבי מה שהולך לקרות והאם אתה הולך להצליח.
חוויות אלו, מורכבות ככל שהן נראות לך, הן נורמליות לחלוטין. עם זאת, זה לא נורמלי לסבול מחרדה מתמדת.
לפעמים, אין טריגר ספציפי. אתה יכול להרגיש תחושת חרדה מתמדת שאינך יכול להסביר, ואשר משנה את כל המציאות שלך, הן פיזית והן פסיכולוגית. חרדה זו היא פתולוגית ופועלת כמו רעל המשפיע על הבריאות והפוטנציאל שלך.
מצבים פסיכולוגיים כמו פוביות, הפרעת דחק פוסט טראומטית והפרעת חרדה כללית, יכולים להשפיע עליך וקשורים לחרדה. בגלל זה, מדעני מוח תהו במשך עשרות שנים מה בעצם קורה במוח האנושי ואילו מבני מוח גורמים לחרדה זו.
"רשת הפחד" והאמיגדלה
חרדה אינה תוצאה של פעילות של מבנה מוחי אחד בלבד. למעשה, זו תוצאה של שילוב מורכב של מספר אזורים במוח. זה מרכיב את מה שמדענים מכנים "רשת הפחד". השם לבדו מספיק מפחיד, אבל מה זה בדיוק?
כדי להבין זאת טוב יותר, נתחיל בהסבר שהמוח האנושי הוא רגשי ורציונלי כאחד. יש בו כמה אזורים ישנים מאוד שמבטאים ושולטים בתהליכים הקשורים לתחושות, לרגשות ולרגשות שלך. באופן ספציפי, האזורים הקדמיים של קליפת המוח שולטים בתהליכים הקוגניטיביים והרפלקסיביים יותר.
כאשר מישהו חווה הפרעת חרדה, מוחו משתלט על ידי פחד. אפשר לומר שהמוח "נחטף" על ידי סדרה של מבנים שמגבילים את החשיבה הלוגית והרפלקטיבית יותר שלו.
יתרה מכך, החלק במוח שלך שמתזמר את השליטה הזו הוא האמיגדלה. עובדה זו התגלתה בשנות ה-90, הודות למחקר שנערך באוניברסיטת ייל על ידי ד"ר מייקל דייויס.
- אנו יודעים שהאמיגדלה מסוגלת לחלץ מידע על מה שמקיף אותנו בצורה מהירה במיוחד. הוא מזהה סיכונים ואיומים, בין אם הם אמיתיים או מדומים.
- זמן קצר לאחר מכן, זה מפעיל את תחושת הפחד כדי להכין אותך לברוח או להגן על עצמך.
- לאחר מכן, תחושת הפחד והעירנות הזו מגיעה גם לקליפת המוח הקדמית (הממוקמת באונה הקדמית). מה שהמבנה הזה עושה זה להגביר את תחושת הפחד ולחסום את המחשבות הרציונליות ביותר. הרגשות שולטים כעת במוח שלך, או ליתר דיוק, בחרדה. המוח שלך רוצה שתגיב למצב הזה.
שינויים באמיגדלה עקב ילדות לחוצה
בשנת 2013, אוניברסיטת סטנפורד גילתה תגלית נהדרת. פרופסור לפסיכיאטריה ד"ר וינוד מנון גילה באמצעות סריקות MRI שלחלק מהאנשים יש אמיגדלה גדולה מהממוצע. לאנשים האלה היו גם גורמים מתואמים אחרים.
הראשון היה שרבים מהם סבלו מהפרעות חרדה. השני היה שהם חוו ילדות טראומטית או, לפחות, מלחיצה עקב גורמים כמו נטישה או הזנחה רגשית, בין היתר.
לכן, נראה כי אמיגדלה גדולה יותר גורמת לשינויים בקשרים בין אזורים אחרים במוח האחראים לתפיסה וויסות הרגשות.
זה יוצר היפראקטיביות, והאמיגדלה המוחית הופכת רגישה יותר ומתקשה לווסת בין היתר פחד, ייסורים, חרדה ותחושת איום. עם זאת, ד"ר מנון מתעקש על עובדה אחת: חוויה של ילדות קשה לא בהכרח אומרת שאדם יסבול מהפרעות מצב רוח בבגרותו. עם זאת, יש סיכון והסתברות גדולה יותר.
בידיעה זו, המדע מתמקד בוויסות פעילות האמיגדלה. משהו כזה יכול לתת לנו כלים חדשים ובעלי ערך שיעזרו לנו לטפל בחרדה, מצב שכפי שאתם יודעים היטב, נפוץ מאוד בימינו.
