אבא לא מפסיק להיות אבא
תפקידו של האב משתנה במהלך השנים, וכיום נראה שהוא אינו מוגדר היטב. בעבר זה היה ברור יותר. הם היו הספקים הכלכליים של הבית, ומי שאמרה את המילה האחרונה. אבות היו הקול של הסמכות, אבל הם לא היו מעורבים באותה מידה בגידול ילדיהם והרבה פחות במטלות הבית. נראה היה שהכל בסדר כך.
העשורים האחרונים שינו באופן קיצוני את הדמות הגברית וכמובן גם את דמות האב. עם זאת, יש נקודה שבה, גם אז וגם עכשיו, אבות מרגישים מעורבים עמוקות בהצלחת ילדיהם.
"שלטו בביתכם ותלמדו את עלות העצים והאורז. גדלו את ילדיכם ותלמדו כמה אתם חייבים להוריכם"
-פתגם מזרחי-
ניתן להעריך זאת בבהירות ביציע של כל טורניר ילדים בסופי השבוע. הם תמיד שם, מאחורי הקלעים, ומנהלים את הפעילות של הילד שלהם כדי שיוכלו להפוך לטובים ביותר. אבות מעורבים בזה עד כדי כך שהם ממקדים את כל הטיפול בילדים למטרות אלו, אפילו נותנים חיבה על סמך זה. אלה הורים שמקרינים את פנטזיות ההצלחה שלהם על ילדיהם. במידה מסוימת, הם מפסיקים להיות אבות כדי להפוך למאמנים אישיים של ילדיהם.
האבות שנופלים לסוג זה של התנהגות הם למעשה ילדים קטנים המבקשים להצדיק את עצמם. סביר להניח שהם היו קורבנות של סגנון חינוך דומה. כזו שבה הוטלו מהם ציפיות גבוהות, אבל אולי הן לא היו ממלאות את כולן.
הילדים שלהם מזכירים להם את הילדים שהם היו פעם. אבות רוצים לתקן את מה ש"נכשל" בתוכם. הדבר היחיד שמנע מהם להפוך ל"מסי" של הצוות, או לילד הפלא של הכיתה, או לאיש העסקים עם הכי הרבה כסף. הם מרגישים שיש להם חוב ובכך מעבירים את הכישלון הזה לילדים שלהם. הם עושים זאת בצורה לא מודעת ומתוך הכוונות הטובות ביותר. אבות באמת מאמינים שהרצון שלהם הוא לגרום לילדים שלהם להיות טובים יותר ממה שהם היו. עמוק בפנים, הם רוצים שיהיו להם חיים שלמים יותר.
