איך המוח מגיב להיעדר אדם אהוב?
היעדרו של אדם אהוב הוא כואב לא משנה מי אתה. למרות שאהבה ואובדן הם חלק מהחיים, אנחנו אף פעם לא משלימים את עצמנו לגמרי עם זה.
למרות שאנחנו יודעים ששום דבר לא נמשך לנצח, זה כאילו אנחנו מסרבים לקבל שזה נכון. זה סוג של מרד פסיכולוגי.
הרבה פעמים אנחנו אומרים שיש סתירה בין המוח ללב. המוח אומר לנו שעלינו לקבל את ההיעדר, אבל משהו עמוק יותר מסרב להוריד לחלוטין את המשמר ולקבל את האובדן.
"מישהו, רק אדם אחד חסר, והעולם מרגיש מחוסר אוכלוסיה".
-למרטין-
זה קורה מכיוון שגם הנוכחות וגם היעדרו של אדם אהוב מעוררות תגובות באזורים שבהם יש לנו מעט שליטה. באהבה ובאבל מעורבים תהליכים פיזיולוגיים.
ישנם שינויים פיזיים וחורגים ממה שאנו יכולים להבין ולנהל. זה מסביר את מה שנקרא "תיאוריית התהליך המנוגד".
מנוגדת לתיאוריית התהליך
תיאוריית התהליך המנוגד פותחה על ידי סולומון וקורביט בשנת 1974. לפי גישה זו, המוח שלנו נוטה לחפש איזון רגשי. הדרך בה היא בוחרת לעשות זאת היא על ידי נטרול רגשות.
לשם כך, הוא מבצע פעולה חוזרת: כאשר מופיע רגש עז ומוריד את היציבות, התגובה היא לייצר את הרגש ההפוך. זה מכונה "גירוי רגשי מתקן".
לפי תיאוריה זו, גירוי התגובה חלש בהתחלה. עם זאת, הוא צובר כוח לאט לאט. מהעקרונות הללו, אנו יכולים להסביר, באופן חלקי, גם מה קורה בהתמכרות וגם לאחר אובדן רגשי.
כאשר הרגש הראשוני מופיע, הוא עז מאוד. אין לו התנגדות ולכן מגיע לרמה מקסימלית. זה מה שקורה, למשל, כשאנחנו מתאהבים לראשונה.
אולם בסופו של דבר מופיע הגירוי ההפוך. למרות שבהתחלה זה לא נתפס, הוא מתחזק בהדרגה לנטרל את הרגש הראשוני.
התהליך המנוגד והיעדר אדם אהוב
במונחים מוחיים, להיעדר אדם אהוב יש השפעות דומות לזו של גמילה מהתמכרות. בשני המקרים יש גירוי ראשוני ו"גירוי מתקן".
בוא נשתמש באלכוהול כדוגמה. מי ששותה מרגיש תגובות אופוריות. הוא חסר עכבות ו"מורדם" עד אי נוחות. למחרת קורה ההיפך. הוא עשוי להיות מדוכא, חסר ביטחון, ולרצות לשחזר את הגירוי הראשוני על ידי שתייה נוספת.
כשמדובר בחיבה ואהבה, הגירוי הראשוני הוא החיבה עצמה. יש היקשרות, צורך באדם האחר. שמחה כאשר רואים אותם. עבור זוגות במיוחד, הגירוי הרגשי הראשוני חזק מאוד.
במקביל, מופיע הגירוי ההפוך. לכן, עם הזמן, האינטנסיביות בהתחלה מפנה את מקומה ל"ניטרליות" מסוימת של תחושה.
עם זאת, אם מתרחש היעדרות, מתרחש ביטול פיצוי. הגירוי הראשוני עוזב ורק הגירוי המתקן נשאר ומתעצם. אנו חווים זאת דרך עצב, עצבנות ורגשות לוחמים.
בעיה כימית
כל הרגשות קורים באופן אורגני. המשמעות היא שלכל רגש, יש תהליך פיזיולוגי תואם הכולל שינויים כימיים במוח.
כאשר אנו אוהבים מישהו, אנו עושים זאת לא רק עם הנשמה, אלא עם מרכיבי הטבלה המחזורית וכיצד הם מתבטאים בגופנו.
לכן היעדרו של אדם אהוב אינו רק ואקום רגשי. יש הרבה אוקסיטוצין, דופמין וסרוטונין שנוצרים מלהיות מאוהבים.
כשהכימיקלים האלה לא נמצאים, הגוף סובל מחוסר האיזון. לוקח זמן עד להתרחש תהליך מנוגד חדש: הגירוי המתקן שיחזיר את הגוף לשיווי משקל.
מה התועלת לדעת את כל זה? פשוט להבין שלהיעדר אדם אהוב יש השלכות עמוקות הן בנפש והן בגוף שלנו. שעלינו לעבור תהליך של לינה מחדש כדי למצוא איזון, ותהליך זה יכול לקחת זמן.
הרבה פעמים אנחנו חייבים פשוט לאפשר לתהליך הזה לקרות. עלינו לסמוך על כך שאנו מיועדים לאיזון.
