הדרך הטובה ביותר להראות אהבה היא לסבול פגמים
חיבה מושלמת נמצאת, בדרך כלשהי, בסובלנות לפגמים. זה אומר לחיות מחוץ לעולם המושלם של סיפורי דיסני. העולם הזה, של מסירות ללא תנאי, אידיאליזציה ואחריות עיוורת, לא קיים.
החיבה שאנחנו מדברים עליה לא רק הולכת בחצי הדרך לשם. זה לא תלוי, אגרסיבי, פסיבי או קורבן. זה בהחלט אתגר גדול. קשה לטפח אהבה שאינה עושה אידיאליזציה. קשה לקבל ציפיות ריאליות.
חשוב להדגיש שכאשר אנחנו מדברים על פגמים, אנחנו לא מדברים על התעללות, תוקפנות או כל סוג של התנהגות הרסנית. אלה בלתי נסבלים בכל מצב ועלינו תמיד לגנות סוג זה של התנהגות.
להתאהב זה לאהוב צירופי מקרים, ולאהוב זה להתאהב בהבדלים.
להתאהב זה לאהוב צירופי מקרים, ולאהוב זה להתאהב בהבדלים. אנחנו אלה שמעניקים את המונח "אמיתי" לאהבה יציבה. מעבר להתאהבות והנחיית מערכת היחסים לקראת קבלה שווה את זה.
תקלות שאנו יכולים לסבול הן טעויות קטנות או הבדלי הרגלים (למשל: לא להוציא את האשפה בזמן, להשאיר את הכביסה על הקו, לתת עדיפות לדברים אחרים כשזה משהו לא משמעותי, להשאיר את הפקק ממשחת השיניים וכו'.).
שילוב של חילוקי דעות לא יכול להגדיר מערכת יחסים. אם כן, היינו מדברים על סיוט. לכן חשוב לזכור מה בריא ומה לא כשאנחנו בוחרים עם מי נחלוק את חיינו.
אם לא נעשה את הבדיקה כמו שצריך, כנראה שיהיו טעויות קטלניות ליציבות הקשר.
אינטראקציות יומיומיות הן מה שמגדיר זוג
בהיבטים רבים, קונפליקט בתוך מערכת יחסים פשוט נובע מהרגלים ו/או סדרי עדיפויות שונים. במובן זה, עלינו לעשות מאמץ ליישב את ההבדלים הללו.
למה? כי אין נכון או לא נכון במצבים שאינם פוגעים בעצמנו הפנימי או בציפיות שלנו בטווח הארוך. איפה אנחנו משאירים את הגרביים שלנו זה לא נושא רלוונטי או טרנסנדנטי.
באהבה, עלינו לדבר זה עם זה כשווים. זה אומר שעלינו להיות מודעים לחובה לסבול דברים שאנחנו לא מסכימים איתם ושאינם טרנסצנדנטליים.
בדרך כלשהי, חוויות משותפות מעצבות אותנו, אנחנו נעטפים ברגש. זוהי מחויבות אמיתית. כדי לשמור עליו, עלינו לבחון כל הזמן את הצרכים שלנו מההתחלה. עלינו להימנע מהטלת האחריות לאי הנוחות שלנו על הפגמים שאנו רואים בבן הזוג שלנו.
תחושות שונות מתשוקות כי הן נמשכות ולא נשברות בקלות. לאהוב מישהו בגלל היופי שלו זה לא אהבה, זו התאהבות. לאהוב מישהו בגלל האינטליגנציה שלו זו לא אהבה, זו הערצה. להיפך, לאהוב מישהו בלי לדעת למה, זו אהבה.
אפשר לומר שהזמן יוצר אהבה בין שני אנשים שעובדים בקבלת ואהבת השונות והמוזרויות שלהם. זה יותר מהתאהבות, זה שני אנשים שיוצרים את הקסם של קבלה ללא תנאים.
אהבה מאזנת את הדחפים הפנימיים והחיצוניים שלנו. זה הציר ששומר על גלגלי השיניים של הפרויקטים המשותפים שלנו מסתובבים בצורה חלקה. הכוח האינטנסיבי והבלתי מנוצח ביותר הוא זה שמאחד אותנו בהבנה ובקבלה.
זה כולל הערכה והכרה בשותף שלך. זה אומר לכבד את האדם האחר, את המרחב האישי שלו, את החופש, האמון והתקשורת שלו. יחד עם זה מגיעים פרויקטים נפוצים, נדיבות, והאושר של להיות עם האדם שאתה אוהב.
למה? כי אנחנו חיים בעולם שבו מערכות יחסים רומנטיות סובלות מעוד ועוד קונפליקטים. אנו מחפשים שלמות מבלי להבין שאנו לא מושלמים מטבענו.
אם נזכור זאת, נבין שרק אהבה עטופה ב"חיבה מושלמת" יכולה להציל אותנו מאומללות. וזה לא פחות טוב.
הזוג המושלם לא קיים. למעשה, להיות "זוג טוב " לא אומר שאין לך בעיות. זה אומר שאתה יודע איך לפתור אותם. לאהוב פירושו להיות מאוהב בהבדלים שלנו. זה לראות את הצדדים הטובים והרעים של בן הזוג שלנו בלי משקפיים בצבע ורדרד.
המקום הכי יפה בעולם הוא המקום שבו אנחנו אוהבים ונאהבים. שם אנו מוצאים רוך, שירים, אמון, כנות, גבורה, אתה ואני, מחר, לנצח, ו"אני שמח אם אתה". איפה שיש אהבה, הלב יכול להאזין למוזיקה האהובה עליו.
