התיאוריה המרתקת של התודעה הקוונטית
התיאוריה של תודעה קוונטית יכולה להיות מעט מורכבת עבור אלה שלא שלטו במדע מאחורי מכניקת הקוונטים. זה באמת רשת סבוכה אך מרתקת בהחלט בו זמנית. למרות שרבות מהנחותיו עדיין בשלב ההשערה, הצטבר גם מספיק ידע כדי להפוך אותו לתחום מכובד מאוד.
נתחיל בכך שלפיסיקה היו שתי מהפכות גדולות בתחילת המאה ה-20. אחת מהן הייתה תורת היחסות המפורסמת של אלברט איינשטיין. השני היה פיזיקת הקוונטים. תורת היחסות הייתה אבן דרך אבל מכניקת הקוונטים שינתה לחלוטין את הדרך בה הבנו את העולם.
מכניקת הקוונטים נועדה, באופן עקרוני, להסביר את כל אותן תופעות המתרחשות בעולם של עצמים או אלמנטים קטנים במיוחד. בכך הם נתקלו בהדרגה בהפתעות גדולות. כאן מתחילה התיאוריה של התודעה הקוונטית.
מה שפיסיקאים מצאו
כאשר הטכנולוגיה אפשרה לצפות בחלקיקים תת-אטומיים (במילים אחרות, אלו המרכיבים אטומים ואשר הם קטנים לאין שיעור) התגלתה שורה של תופעות מוזרות, בלשון המעטה.
מה מצאו הפיזיקאים, ואיך זה קשור לתיאוריית התודעה הקוונטית? קודם כל, בואו נדבר על הממצאים, שהיו אלה:
- אי קביעת המסלול. כאשר אובייקט גדול משוגר, הוא עוקב אחר מסלול צפוי. לעומת זאת, חלקיקים תת-אטומיים עוברים מסלול בלתי מוגדר.
- אי קביעת ההשפעה הסופית. בעוד שבירי כדור ניתן לדעת היכן הוא יפגע, כאשר "ירי" חלקיק תת-אטומי, הדבר הופך לבלתי צפוי לחלוטין.
פיזיקאים חשבו בתחילה שאולי חלקיקים תת-אטומיים מתנהגים כך מכיוון שהם קטנים מדי. זה גרם לגורמים כמו אוויר, או דומים, לשנות את מסלולם ולהפוך אותו לבלתי צפוי. עם זאת, נערך ניסוי שהעלה שאלות חדשות.
הניסוי עם החתך הכפול
הניסוי הכפול, או הניסוי של צעירים, הוא הליבה של תורת התודעה הקוונטית. הנושא קצת מורכב, אבל בואו ננסה לפשט אותו כמה שאפשר, באישור המדענים.
פיזיקאים חשבו שאם יצמצמו את הגורמים המפריעים במסלול וההשפעה ככל האפשר, הם יגרמו לעצם "שנורה" להתנהג כמו חלקיק זעיר, שגם הוא "נורה". כדי להשיג זאת, הם השתמשו בשתי רשתות, שלכל אחת מהן שני פתחים, וירו דרכן חפצים וחלקיקים.
עם זאת, באופן בלתי מוסבר החלקיקים יצרו תבנית של פסים אופקיים מאורגנות היטב, בעוד שהאובייקט לא. כמו כן, נצפה שהחלקיקים יכולים לעבור דרך שני החריצים, בו זמנית. לאחר מכן, החוקרים כיסו את אחד החרכים, ובמקרה זה, החלקיקים אכן התנהגו בדיוק כמו העצמים שנורו.
המדענים הגיעו למסקנה שהחלקיקים פעלו כמו גלים ולא כמו עצמים מוצקים קטנים. גלים של מה? הם קראו להם "גלי הסתברות". מה שהחוקרים הוכיחו מעל לכל ספק הוא שעולם הקטן לאין שיעור מתנהג אחרת. זה פועל בהיגיון אחר.
תורת התודעה הקוונטית
למטרות דידקטיות, עלינו להמשיך ולפשט נושאים מורכבים מאוד. בואו נדלג על שורה של מושגים חשובים ורק נגיד שהפיזיקאים הצליחו לזהות שנוכחותו של צופה משנה את האופן שבו חלקיקים תת-אטומיים מתנהגים.
נראה כאילו הטבע משנה את התנהגותו כאשר אנו מתבוננים בו. הפיזיקאי פסקואל ג'ורדן מנסח זאת כך: " אנחנו מפיקים את תוצאות המדידות בעצמנו. במילים אחרות, עצם ההתבוננות במציאות גורמת לה להשתנות ".
לפיכך, אנחנו בעצם לא מסוגלים לתפוס את המציאות כפי שהיא באמת. אין דבר כזה "אובייקטיביות". אנו מתארים ומודדים את מה שאנו תופסים, אך עצם ההתבוננות במשהו גורמת לו להשתנות. ורנר הייזנברג ניסח זאת כך: "מה שאנו רואים אינו הטבע עצמו, אלא הטבע החשוף לשיטת החקירה שלנו".
זה אומר, בפשטות, שיש יקום שלם מלא בתופעות שאיננו יכולים לראות, לשמוע ולא לתפוס. ולסתום הכל, כמה פיזיקאים אפילו הניחו שהמוח מפגין גם התנהגות קוונטית.
לפי תורת התודעה הקוונטית, אנחנו יצורים עם שתי עיניים, אבל נצטרך עדשות רבות ושונות כדי לראות מה באמת קורה במה שאנו מכנים מציאות.
