המיתוס של האדס, מלך השאול
המיתוס של האדס הוא המיתוס של האדון והאדון של העולם התחתון היווני. העולם התחתון היה מקום דומה למה שנקרא מאוחר יותר 'גיהנום'. עם זאת, האדס לא היה יצור רשע או סוטה, אלא פשוט מילא את התפקיד של שיכון נשמות הנפטרים, ומונע מהם לחזור לכדור הארץ.
האדס היה אחד מ-12 האלים הגדולים של אולימפוס. הוא היה הבן של קרונוס וריאה. המיתוס של האדס טוען שהוא נבלע על ידי אביו בלידתו מאחר וחשש שאחד מילדיו יהפוך למבוגר ויוריד אותו, כפי שהוא עצמו עשה עם אביו.
אף על פי כן, עוד אחד מהבנים, זאוס, הצליח לעקוף את הנוהג הזה והפך למבוגר. לאחר מכן הוא הציל את אחיו, ביניהם האדס.
השניים, יחד עם פוסידון, ניהלו מלחמה עקובה מדם נגד הטיטאנים על שליטה עולמית. הם זכו והטילו גורל כדי לחלק את הבריאה. לזאוס ניתנו השמיים, הים, והאדס, העולם התחתון.
" המקומות האפלים ביותר של הגיהנום שמורים לאלה השומרים על ניטרליותם בעתות משבר מוסרי."
-דנטה אליגיירי -
העולם התחתון היווני
על פי המיתוס של האדס, העולם התחתון היה הממלכה והתחום הגדול שלו. עבור היוונים, זה היה מקום ערפילי וקודר שהיה מתחת לפני האדמה ושימש מקום מגורים למתים. ברגע שהם נכנסו לשם, הם לא יכלו לצאת.
בעולם התחתון היו כמה קטעים. השדות האליזיאניים היו המקום שאליו הלכו לחיות אלו שניהלו קיום הירואי או סגולה קיצונית. כרי אספודל שימשו כמקום מגורים לנשמות רגילות. היה גם טרטרוס, תהום עמוקה שהייתה מקום של סבל גדול ושם הגיעו הטיטאנים, אויבי האלים הנצחיים.
אל העולם התחתון הגיעו בחציית נהר האכרון. איש המעבורת האחראי על ביצוע המעבר נקרא כרון והוא גבה מטבע עבור שירותיו. מסיבה זו השאירו החיים מטבע בקברים. אם למנוח לא היה מי שישלם עבורם, הם היו צריכים להישאר על החוף במשך מאה שנה. בצד השני של הנהר היה הכלב בעל שלושת הראשים, סרברוס, שומר השאול.
המיתוס של האדס
המיתוס של האדס מספר שהקיקלופים, יצורים עזים שנלחמו עם האלים נגד הטיטאנים, חישלו עבור האדס קסדה שנתנו לו. קסדה זו העניקה לו מתנה ייחודית: הוא יכול להפוך את עצמו לבלתי נראה. זו הסיבה שהעולם התחתון אינו נראה לבני תמותה.
האדס היה אל שקט, שלעתים רחוקות הפריע לחיי גברים. יום אחד, מממלכתו, ראה פעם עלמה צעירה. היא הייתה הילדה הכי יפה שהוא ראה אי פעם והוא מיד התאהב בה ורצה להתחתן איתה. לאישה הצעירה קראו פרספונה והייתה בתו של אחותו, דמטר. יום אחד, הילדה חתכה פרחים, ולפתע נבטה מאותה אדמה דמות השאול במרכבתו המופלאה.
האדס חטף את פרספונה ולקח אותה איתו לעולם התחתון. אמה של הילדה החלה לחפש נואשות אחר בתה, ומכיוון שלא היו לה חדשות עליה, נקמה בכולם בכך שעשתה חורף קבוע.
זאוס, המודאג מהמצב, הצליח לגרום להאדס להסכים להיות איתה רק ארבעה חודשים בשנה. בשאר הזמן יכלה הצעירה להיות עם אמה. כך נולד החורף בן ארבעת החודשים.
הרפתקאות האדס
המיתוס של האדס מצביע על כך שהוא לא היה אל מופקר כמו אחיו, אבל היו לו כמה הרפתקאות. אחת מהן הייתה מפגש עם הנימפה, מינתה. היא גרה על גדות נהר והאדס רצה לקחת אותה בכוח.
פרספונה, ואמה, דמטר, הבינו את המצב והיכו את הנימפה עד שהתפרקה. חוזר בתשובה, האדס אסף את השרידים ויצר צמח חדש: נענע. נימפה אחרת, לאוס, הייתה אהובתו של האדס במשך זמן רב עד שמתה. מגופה יצר האדס צמח נוסף, הערבה הלבנה.
כפי שניתן לראות, מיתוס האדס וקיומו של העולם התחתון היוו השראה לרעיון הגיהנום היודו-נוצרי. היוונים הציגו את הרעיון שנפסק פסק דין לאחר המוות שקבע את המקום בו צריכה לשכון נשמתו של כל נפטר. תפיסה זו הייתה גם מקור גזר הדין של החיים והמתים הקיים בדתות שונות.
