איך המוח משחזר אירועים מהעבר?
כשנזכרים במשהו מהעבר שלנו, לעתים קרובות אנו חווים מחדש את כל הפרק שהפיק אותו. מחקר חדש חשף כיצד זה מתרחש במוח.
המחקר, שפורסם במגזין Nature communications מראה שכאשר מישהו מנסה לזכור היבט מסוים של אירוע עבר, למשל כאשר פגש מישהו יום קודם, ניתן להפעיל מחדש תיאור של האירוע כולו במוח, כולל מידע נוסף כמו איפה הם היו ומה הם עושים.
היזכרות באירוע עבר מאפשרת לנו לשקוע בחוויה. "כשאנחנו זוכרים אירוע קודם מחיינו, יש לנו את היכולת לשקוע מחדש בחוויה", מסביר ד"ר איידן הורנר מהמכון למדעי המוח הקוגניטיביים, שהוא המחבר הראשי של המחקר.
"אנחנו זוכרים באיזה חדר היינו, את המוזיקה שהתנגנה, את האדם שאיתו דיברנו, ומה אמרנו", קבע הורנר.
זיכרונות מאוחסנים בחלקים שונים של המוח
הורנר מסביר שמרגע שאנו חווים אירוע נתון, כל ההיבטים השונים שלו מיוצגים באזורים שונים במוח. עם זאת, כאשר נזכרים באירוע במועד מאוחר יותר, אנו מסוגלים לזכור את כל ההיבטים השונים הללו ביחד כמכלול.
ההיפוקמפוס הוא יסוד בתהליך של שחזור זיכרונות, בהתחשב בכך שהוא המקום בו נוצר הקשר בין כל ההיבטים השונים הללו באופן שניתן לשחזר את כל האירוע.
המחקר הוכיח שהאסוציאציות שנוצרו בין ההיבטים השונים של האירוע אפשרו התאוששות של כל ההיבטים המעורבים.
לדוגמה, כשזוכרים משהו שחווינו, לעתים קרובות אנו מסוגלים להיזכר בפרטים אחרים, כמו מה עשינו או היכן היינו. המשמעות היא שניתן "לחוות מחדש" את כל האירוע במלואו.
באמצעות הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI), החוקרים הדגימו כי ההיבטים השונים של אירוע כאשר אדם מדמיין אותו באים לידי ביטוי בפעילות באזורים שונים במוח.
כאשר משתתפי המחקר נשאלו על היבט מסוים של אירוע עבר, הפעילות בהיפוקמפוס הייתה בקורלציה עם ההפעלה מחדש של האזורים האחרים. הפעלה מחדש זו התכתבה באופן עקבי עם כל האירוע שהמוח נזכר בו.
תפקידו של ההיפוקמפוס ביצירת זיכרון
ניל בורגס, אחד הכותבים האחרים של מחקר מדעי זה, מסביר כי מחקר זה תומך במודל החישובי על האופן שבו מאמינים שהוא פועל בזיכרון. במודל זה, כאשר אנו רוצים לזכור משהו שקרה בעבר, ההיפוקמפוס מאפשר לסוגים שונים של מידע להתאחד על מנת להדמיין ולהדמיין כאירוע אחד קוהרנטי.
יתר על כן, הוא מספק חזון בסיסי של היכולת שלנו לזכור מה קרה ויכול לעזור לנו להבין כיצד תהליך זה נכשל אצל אנשים עם אלצהיימר או הפרעת דחק פוסט טראומטית.
ביצוע הניסוי
26 מתנדבים השתתפו בניסוי זה. הם התבקשו לדמיין ולשנן סדרה של "אירועים" שכללו מקומות שונים, אנשים מפורסמים וחפצים יומיומיים.
לאחר מכן, הם התבקשו לזכור את כל הפרטים הקשורים לאירוע כאשר ניתן רק מרכיב אחד ממנו. למשל, במשפט אחד הם התבקשו ליצור אירוע בדמיונם בו הם היו עם ברק אובמה במטבח עם פטיש.
מאוחר יותר הם התבקשו לזכור את הפרטים על סמך אינדיקטור אחד בלבד, במקרה הזה אולי זה היה איפה ברק אובמה, מי ומה היה במטבח, או איזה חפץ היה לאובמה.
כשהם התבקשו לזכור היבטים שונים של האירועים, המתנדבים היו בתוך מכשיר fmri, שסרקה ומדדה את פעילות המוח שלהם.
התוצאות גילו שהחלקים השונים של המוח הראו פעילות גדולה יותר כאשר היבטים מסוימים של כל אירוע קודדו. ההיפוקמפוס סיפק את הקשרים הקריטיים בין ההיבטים השונים של האירועים על מנת ליצור זיכרון שלם.
בהתייחס לדוגמא לעיל, הפעילות גדלה בחלק אחד של המוח כאשר מתנדבים חשבו על אובמה, כאשר חשבו על המטבח וכאשר חשבו על הפטיש.
המחקר הראה שכאשר הנבדק נשאל היכן נמצא אובמה, חלה עלייה בפעילות המוחית באזורי המוח שהתכתבו עם אובמה והמטבח.
והכי חשוב, פעילות המוח עלתה גם באזור הקשור לפטיש, למרות שלא הייתה דרישה לזכור מידע זה.
הפעלה מחדש זו המתייחסת לפעילות ההיפוקמפוס מעידה על כך שההיפוקמפוס מעורב בהחלמה של האירוע בכללותו.
מחקר זה הוא הראשון לספק הוכחה לתהליך יצירת הזיכרון בהיפוקמפוס האנושי. היא גם הראשונה שקושרת זאת עם ההתרחשות היומיומית של זכירת דברים שקרו בעבר.
