מוחם של ילדים הוא כמו ספוגים: האם זה נכון?

המוח של ילדים הוא כמו ספוגים. כמה פעמים שמעתם את הביטוי הזה? למעשה, הרעיון הזה כל כך מושרש בחוסר התודעה החברתית הקולקטיבית שלנו, שכנראה אפילו לא תטיל בו ספק. ההצהרה מציעה שאין דבר טוב יותר מלנסות להעביר את הכמות המקסימלית של מידע למוחו של ילד מוקדם ככל האפשר.

עם זאת, האם זה באמת נכון? האם מוחו של ילד עד גיל חמש באמת מדהים כמו שאנחנו חושבים? אנשי מקצוע בתחום החינוך יודעים שהרעיון הזה משתקף במציאות עם ניואנסים מסוימים. בהחלט, יש דבר אחד שאי אפשר להכחיש. העובדה שספוג לא יכול לספוג יותר מים ממה שהוא יכול לקלוט.

מוחו של ילד אינו כלי קיבול ריק. זה לא ארון שאתה יכול למלא בכל מיני חפצים. יתר על כן, המוח האנושי לא סתם זולל את המידע שהוא מקבל מהסביבה. הוא מעבד אותו, מפרק אותו וצריך ליצור ממנו משמעות. למעשה, למידה היא תהליך פעיל שקשור ישירות לרגש.

ילדים צריכים יסודות טובים עליהם לבנות את הידע שלהם. יסודות אלה חייבים להיות מבוססים על חיבה וביטחון. כמו כן, יש לעודד ילדים להיות סקרנים, לשחק ולתקשר בשמחה עם כל מה שמקיף אותם.

מוחם של ילדים הוא כמו ספוגים: רעיון שדורש ניסוח מחדש

מעל הכל, הורים רוצים שילדיהם יהיו מאושרים. עם זאת, כיום, הם נוטים לרצות גם שילדיהם יהיו מוכנים לדרישות העתיד. מסיבה זו, הם עשויים לרצות שילדיהם ילמדו מיומנויות מסוימות בהקדם האפשרי. אלה עשויים להיות קריאה, כתיבה ולימוד שפות זרות, בין היתר.

כתוצאה מכך, כמעט בלי לשים לב, הרצון שלהם שילדיהם יחנכו מביא לגירוי יתר. יתר על כן, אולי אפילו יש להם רמות חרדה גבוהות יותר מהוריהם. זה קורה בגלל שבמשך שנים הורים שמעו שהמוח של ילדים הוא כמו ספוגים. לפיכך, הם נוטים לנסות להאיץ שלבים בהתפתחות ילדיהם. עם זאת, הם לא לוקחים בחשבון את העובדה שגם למוח יש שלבי התפתחות שונים. מעל הכל, יש לו צרכים.

מוחם של ילדים הוא בעל פוטנציאל אך הוא רגיש לגירוי מוגזם

נכון שלמוח של ילד יש פוטנציאל גדול. למעשה, לאחר הלידה ועד גיל שבעה חודשים, אלפי נוירונים יעברו מחלקו הפנימי של המוח אל האונה הקדמית. מאוחר יותר, כשהילד מגיע לגיל שלוש, המוח מגיע לרמת הפלסטיות המרבית שלו.

• ארתור טוגה מאוניברסיטת טקסס ערך מחקרים שפורסמו בכתב העת Cell. הם הראו את המיפוי של מוחו של ילד במהלך תהליך ההתבגרות.
• הדמיית תהודה מגנטית הראתה שעד גיל עשר צריכת הגלוקוז במוח של ילד כפולה מזו של מבוגרים. הסיבה לכך היא האנרגיה המשמשת את הקשרים העצביים הגבוהים בעשור הראשון לחיים.
• ד"ר ארנולד שייבל, שהיה מנהל המכון לחקר המוח של UCLA הסביר שלמידה של ילד צריכה להיות "משתה, משתה". זו לא צריכה להיות חוויה מלחיצה. למעשה, אם הגירוי מוגזם, המוח משחרר קורטיזול, הורמון הלחץ. זה מאוד לא פרודוקטיבי להתפתחות הילדות.

אל תמהרו ללמוד, אפשרו לילדים לשחק ועודדו את הרגשות שלהם

בחברה המבוססת על מיידיות ותחרותיות, הורים רבים רוצים שילדיהם ילמדו מיומנויות מסוימות מוקדם ככל האפשר. מסיבה זו, ילדים מגיעים לרוב עם סדר יום עמוס יותר מהוריהם.

נראה שהדברים הפכו מעוותים למדי. אם משחקים אינם חינוכיים, הם נוטים כעת להתעלם ולהיחשב חסרי תועלת. עם זאת, כל מטרת המשחקים בילדות תמיד הייתה כיף והנאה. עיוות זה בא לידי ביטוי עוד יותר באיזו קלות ילדים פעילים כיום מתויגים כהיפראקטיביים. השקפה מהסוג הלא מועיל הזה לא בהכרח הופכת את הילד לבוהק ביותר, וזה בהחלט לא הופך אותו למאושרים ביותר במגרש המשחקים.

אמנם זה נכון שלמוח של ילדים יש פוטנציאל גדול, כמו כל איבר מתבגר אחר, הם עוברים שלבים מסוימים. לדוגמה, אי אפשר ללמד ילד לקרוא או לכתוב אם הוא עדיין לא שולט בתהליכים החזותיים המאפשרים לו להתמקד, לפרש ולהבחין בין סמלים. או כשהם עדיין לא השיגו תיאום עין-יד.

ילדים צריכים יסודות טובים

בפינלנד, מומחים אינם נותנים עדיפות לכישורי קרוא וכתוב לפני גיל שש. הם עובדים על מיומנויות אחרות במקום. מיומנויות לעזור לילד לבנות בסיס טוב במוח שלו שמקדם מאוחר יותר למידה. מיומנויות אלו הן:

• לשחק.
• תנועה ומוטוריקה גסה ועדינה.
• תקשורת חברתית.
• פיתוח ועידון החושים.
• אינטליגנציה רגשית.

לבסוף, אמנם זה נכון שהעשור הראשון לחייו של ילד הוא קריטי להתפתחותו, אך אין לעורר אותם יתר על המידה. יתר על כן, לעולם אין להתעלם ממשחק סמלי. זה מגביר את רוח היצירתיות של הילד ומטפח אינטליגנציה רגשית טובה. בנוסף, הוא מקדם בין היתר תנועה, אינטראקציה עם הסביבה, סקרנות והנאה שבגילוי.

מסיבה זו, צריך לנסח מחדש את הרעיון שילדים הם כמו ספוגים. ילדים הם אנשים קטנים. מגיע להם הזדמנויות למידה מקסימליות כמו גם אהבה וחיבה והזדמנות ליהנות מהסוג הטוב ביותר של ילדות. מה שהם לא צריכים זה לחץ להתאים את עצמם לאידיאלים לא מציאותיים.