התגברות על המכשולים שלך
החיים הם מסע. מטאפורה זו שימשה מאז ומתמיד לתיאורה, הן בספרות והן בפסיכולוגיה. וכולנו יודעים שזה לא בדיוק משהו פשוט וקל : יש עליות, ירידות ומכשולים רבים שצריך להתגבר עליהם . עם זאת, עלינו להמשיך להתקדם.
הבעיה מתעוררת כאשר אנו נסחפים מדרכינו, לא כדי לעשות מעקף, אלא כדי להיכנס למבוי סתום. זה קורה בלי ששמנו לב בכלל. אנחנו חושבים שזה קיצור דרך, דרך נוספת לצאת למסע שלנו, ופתאום פגענו בקיר.
ולפעמים אנחנו פשוט נשארים בקצה הרחוב, מסתכלים ישר על הקיר הזה, לא מבינים למה אין מוצא. או שאנחנו נשארים מחכים לדלת שתיפתח בקסם. אנחנו סובלים על כך שלא נוכל להמשיך להתקדם, אבל אנחנו לא חוזרים אחורה. במקום זאת אנחנו ממשיכים להלום על הקיר הזה, עצובים ומיואשים.
הצלחה בחיים לא נמדדת במה שאתה משיג, אלא במכשולים שאתה מתגבר עליהם
בואו נצא מהמטפורה ואל חיי היומיום שלנו. יש מצבים ואנשים שלא לוקחים אותנו לשום מקום. הם משאירים אותנו במבוי סתום. מערכות יחסים וחברות שלא עושות לנו טוב ולא הולכות לשום מקום, ובכל זאת אנחנו נאחזים בהן נואשות. פרויקטים או עבודות שמדאיגות אותנו, שלא מספקים לנו כלום. עם זאת, נראה שאנחנו לא יכולים לעזוב אותם.
כאשר אתה מוצא את עצמך במצב שעלול להזיק או לגרום לך אומלל, עליך לעצור ולחשוב: האם אני מתגבר על מכשול או שאני משותק במבוי סתום? אם זה הראשון, אתה צריך להמשיך להילחם. אבל אם זה האחרון, חשוב שתשימו לב כדי שתוכלו להרפות מכל מה שמונע מכם להתקדם.
במטאפורה, זה הכל על לנשום עמוק, להסתובב ולעזוב את המבוי הסתום הזה. בלי להביט לאחור אל הקיר שהשארת מאחור. חזרה על הכביש הראשי, על המדרונות התלולים , המעקפים והאבנים לטייל בהם... אבל בסופו של יום, על ההתקדמות שלו ועל כל ההזדמנויות והאפשרויות העתידיות.
אבל בחיים האמיתיים, הכל עניין של להתרחק ממצבים או מאנשים שמשתקים אותנו ולעשות משהו טוב לעצמנו. אנחנו חושבים שלהרפות זה כואב. אנחנו חושבים שלא נהיה מסוגלים. אנחנו משחזרים את מה שיכול להשתבש שוב ושוב בראש שלנו.
אבל זה לא נכון. מה שכואב זה להיאחז במשהו ולפחד לשנות דברים. החרדה מהתמודדות עם הלא נודע. עמוק בפנים, החומה שמונעת מאיתנו להתקדם היא משהו מוכר וידוע, ואנחנו מפחדים להתמודד עם משהו אחר. בואו נהיה אמיצים. בואו לנקות ולחפש את החומות בחיינו.
אולי הקיר שלנו הוא שותף או שותף לשעבר. אולי זו ידידות, בן משפחה או עמית לעבודה. אולי זו עבודה שלא דחינו או קריירה שחשבנו שהיא הנכונה, אבל לא ענתה על הייעוד האמיתי שלנו. זה אולי אפילו תחביב שאנחנו שונאים אבל שואפים לעשות כדי לרצות מישהו.
להתרסק לתוך הקירות האלה שוב ושוב לא עושה אותנו חזקים. זה גורם לנו לחרדות, מתוסכלות, עצבניות ועצובות. ומה שגרוע מכך, זה ממלא אותנו בחוסר תקווה ושאננות. עם התחושה הזו של "אין מה לעשות" או "לעולם לא אצא מכאן".
בואו נפנה את הגב לקירות האלה. בלי להרגיש אשמה על שהשארנו מאחור אנשים רעילים, עבודות לא ממלאות ודברים שאנחנו שונאים לעשות. חסר פחד מול הלא נודע ומה שעתיד לבוא. בואו נחזור לדרכנו ונתקדם לעבר מה שאנחנו רוצים להשיג ולמי שאנחנו רוצים להיות. ללא ספק מצפה לנו מסע מרתק.
