בריתות שתיקה בדרמה משפחתית

בריתות השתיקה הללו עולות בדרך כלל סביב נושא שאנשים מתייחסים אליו כאל טאבו. טאבו מרמז על אוסף של אמונות. במקרה זה, האמונה היא שעליכם להימנע מלדבר על נושא ספציפי כי זה עשוי להיות פירושו להיפרד ממשהו קדוש. או שזה עשוי להיות עיקרון חברתי טהור לחלוטין. או אולי סתם ערך מכובד מאוד.

לכל משפחה יש דברים שקשה להם לדבר עליהם. מוות טרגי, התאבדות של מישהו, הריון מחוץ לנישואים וכו'. אבל זה דבר אחד להתקשות לדבר על משהו וזה דבר אחר ליצור ברית שתיקה. זה קורה כשההשלכות חורגות הרבה מעבר לתחושה פשוטה של בושה או אי נוחות.

בריתות שתיקה ועבירות

אומרים ש"אם אתה לא מדבר על זה, זה לא קיים". זה נראה כמו ההיגיון העיקרי בעבודה עם בריתות שתיקה. אנשים אוטמים את שפתיהם כדי להעמיד פנים כאילו כלום לא קרה מעולם. ומכיוון שכולם מעמידים פנים, קל יותר לדחוק את מה שקרה מהתודעה שלהם.

ישנם שני סוגי נושאים עיקריים המובילים בדרך כלל לבריתות שתיקה במסגרת משפחתית. למעשה, זה אפילו נכון ברמה החברתית. אחד הנושאים הוא פשע, והשני הוא כל מה שקשור למיניות. לשני הדברים האלה בסופו של דבר יתחילו להיות השלכות נוראיות על הנפש של כל המעורבים. ולפעמים עשויות להיות אפילו השלכות משפטיות.

אז הדברים שאנשים משתיקים לגביהם הם דברים כמו שוד, רציחות או חיי פשע. זה לגבי הנושא הראשון. כשזה מגיע לשני, זה דברים כמו יחסים מיניים אסורים. זה אומר גילוי עריות, התעללות מינית, יחסים הומוסקסואלים ודברים אחרים בנוסח זה. כולם דברים שיכולים לפצל היסטוריה משפחתית לשניים.

כובד השתיקה

הרבה מהזמן בריתות שתיקה מערבות דור שלם במשפחה. הדור בו הכל קרה הוא הדור שאוסר את הנושא, ואז הילדים שלהם יורשים את האיסור. ואז האמת בדרך כלל הולכת לאיבוד עם הזמן. מה שלעולם לא הולך לאיבוד הוא משקלה של שתיקה על משהו נורא. שמירה על דממה בדרך כלל נותנת לזה גם משמעות איומה עוד יותר.

שתיקה היא אחת הדרכים להדחיק משהו, לנעול אותו, לדחוף אותו החוצה. אבל הפסיכואנליזה תמיד הזכירה לנו שכל מה שנדחיק יחזור. לשמור על משהו שקט אף פעם לא עובד בצורה מושלמת. האמת תמיד נדחקת מבעד לסדק ועושה שפריץ ענק.

העקבות של מה שאף אחד לא מדבר עליו תמיד נעולים איפשהו. המקום הזה יכול להיות דרך להרגיש, לפעול או לחשוב. שתיקות אלו הופכות לפוביות או מחלות, אשמה עמומה או אטמוספרות מוזרות. השתיקה כבדה, גם לאנשים שאינם חלק מברית השתיקה של המשפחה.

ההשפעות של ברית שתיקה

לסירוב לומר משהו כל כך משמעותי יש השלכות בלתי צפויות. אז בהתחלה זו תהיה רק אמת סודית. אבל אז זה כמעט תמיד יוביל לטראומה. וטראומות פשוט מובילות למעגל שחוזר על עצמו בלי סוף.

זו הסיבה שבמשפחה שבה הייתה, למשל, התעללות מינית שכולם ידעו עליהן אבל אף אחד לא דיבר עליה, זה לא נדיר שיהיו מקרים דומים בדורות מאוחרים יותר. אותו דבר קורה עם כל פעולות אסורות. מבלי להבין זאת, בני המשפחה מלמדים זה את זה לשאת את משקלה של אשמה שקטה. או להעניש את עצמם. אלא שזה יוצא להם מהידיים, כי זה בלא מודע שלהם.

אשמה, כאב, עוצמת מה שקרה. שום דבר מזה לא נעלם רק על ידי חתימת הסכם שתיקה. זה מאוד הפוך. הם צוברים כוח והופכים לרוח רפאים שלעולם לא תוכל לראות אבל היא תמיד שם, מהסוג שיש להרבה משפחות.

שתיקה חולה ומילים מרפאות. הדרך היחידה לדחוף החוצה את רוחות הרפאים של דבר נורא מהעבר היא לדבר עליהן. זה ימנע ממשפחה להחדיר אי נוחות עמוקה ועמוקה לכל מי שחווה אותה ולכל מי שבא אחריו. זה נפטר מהמרחק הזה מהחיים שמשפיע על האנשים שלא יודעים מה קרה לפני שנולדו.