מול דיכוי, אל תנקוט באלימות
אנו מבינים דיכוי כהכנעה של קבוצה אחת על ידי קבוצה אחרת, שנכפה על ידי כוח א-סימטרי ולעיתים מחוזק על ידי תנאים עוינים, כגון איומים או אלימות ממשית. קבוצות מדוכאות חוות איומים ותקיפות מקבוצה חזקה יותר. דיכוי פירושו להרגיש מושפל ועלבון ולהרגיש שיש לך פחות הזדמנויות ושחוקים לא חלים באופן שווה על כולם.
אבל האם דיכוי הוא סיבה מוצדקת לשחרור אלימות? בהתחלה, מומחים האמינו שדיכוי הוא הגורם לאלימות. רעיון זה מוצא את שורשיו בהשערות התסכול-תוקפנות והחסך היחסי. השערות אלו מציעות שדיכוי, תסכול והשפלה הם חלק מהמשתנים המעוררים אלימות.
השערת התסכול-תוקפנות
אחת התיאוריות הראשונות שבהן השתמשו מומחים כדי להסביר כיצד נובעת אלימות הייתה השערת התסכול-תוקפנות. תיאוריה זו קבעה שתוקפנות היא תוצאה של תסכול. עם זאת, המציאות מעולם לא אישרה את התיאוריה הזו.
נתונים הצביעו על כך שתסכול לא הוביל בהכרח לתוקפנות. אנשים מתוסכלים לא היו צריכים להשתמש באלימות. לפעמים, התסכול גרם לאנשים לפתור בעיות, ובמקרים אחרים, אלימות התרחשה בהיעדר תסכול.
"גם אם עני יתעשר, הוא ימשיך לסבול מאותן מחלות שמשפיעות על העניים כתוצאה מהדיכוי שסבל בעבר".
-אדוארדו פאנסט-
לכן, אין זה הגיוני להתייחס לתסכול כגורם הכרחי ומספיק כדי לגרום לתוקפנות. פסיכולוגים ומדענים חברתיים ניסחו מחדש את ההשערה כך שרק תסכול סוחף תחת איום יגרום לתוקפנות. בדרך זו, תסכול יכול להעדיף כעס ושנאה. בתורם, המצבים הרגשיים הללו יהיו אלה שיעוררו תוקפנות מול איום.
עם זאת, ההצעה החדשה הזו לא תמיד מוכיחה את עצמה. תסכול מול איום יכול להקל על תוקפנות, אבל הוא לא קובע התנהגות תוקפנית.
חסך יחסי
מול כישלון השערת התסכול-תוקפנות, צצה תיאוריה חדשה. התיאוריה של חסך יחסי קובעת שתסכול נגרם על ידי חסך יחסי. חסך יחסי הוא תפיסה מעוותת של צרכים. זו האמונה שחסרים לנו צורך או זכות. לפי תיאוריה זו, מרד מתעורר כאשר אנשים אינם יכולים לעמוד בתנאי אי השוויון שבהם חיה הקבוצה שלהם.
"דיכוי. מרד. בגידה. הוא השתמש במילים גדולות מבלי לדעת מה הן יכולות לייצג".
-נדין גורדימר-
קיפוח יחסי מקל על אלימות, במיוחד בקרב בני מעמד חברתי או קבוצה מדוכאת. אבל זה לא הופך אותו לגורם שמעורר אלימות בכל פעם. למרות שעוני ואי שוויון כלכלי עלולים להוביל לאלימות, הם לא יעשו זאת בכל פעם, אפילו לא ברוב המקרים.
דיכוי נתפס
דיכוי נתפס בפני עצמו אינו מספיק כדי לגרום לאלימות. למרות זאת, מדובר במשתנה קוגניטיבי-רגשי המהווה גורם סיכון פוטנציאלי. דיכוי לא חייב להיות אמיתי, אפשר פשוט לתפוס אותו. האמונה שקבוצה אחרת מאיימת עלינו עשויה להספיק כדי לגרום לנו להרגיש מדוכאים. המושג דיכוי מקיף תיאוריות קודמות, וזו הסיבה שהוא כולל רגשות שליליים כמו תסכול ותחושות קוגניטיביות כמו חסך.
למרות שדיכוי אינו בהכרח חלק מקבוצת הגורמים שבסופו של דבר גורמים להתנהגות אלימה, הוא קשור לתסמינים קליניים מסוימים כמו חרדה או דיכאון. בנוסף, אנשים שחשים מדוכאים נוטים לפתח יותר מתח רגשי.
