ילדים מושלמים הם ילדים עצובים
ילדים מושלמים לא תמיד יודעים לחייך, והם גם לא יודעים את צליל האושר. הם מפחדים לעשות טעויות ולעולם לא מגיעים לציפיות הגבוהות מאוד של הוריהם. החינוך שלהם אינו מבוסס על חופש או הכרה, אלא על סמכותו של קול קפדני ותובעני.
על פי איגוד הפסיכולוגים האירופי (APA), דיכאון אצל בני נוער הוא כבר בעיה רצינית מאוד בימינו. דרישה מוגזמת מההורים, מתורגמת בקלות לחוסר הערכה עצמית, חרדה ואי נוחות רגשית גדולה.
משהו שעלינו לזכור תמיד הוא שדרישות במהלך הילדות משאירות חותם בלתי הפיך על המוח הבוגר. אנחנו אף פעם לא רואים את עצמנו כשירים מספיק, וגם לא מספיק מושלמים על סמך האידיאלים שהוטבעו בנו. עלינו, אם כן, לשבור את הקשר המגביל הזה החונק את יכולתנו להיות מאושרים.
ילדים מושלמים: כאשר תרבות המאמץ נלקחת לקיצוניות
לעתים קרובות אומרים שהחינוך אינו קפדני מספיק, שהמורים וההורים מתירנים מדי, ולתלמידים יש מעט מאוד סובלנות לתסכול. עם זאת, זה לא לגמרי נכון. בדרך כלל, וביתר שאת בעתות משבר, הורים מחפשים "מצוינות" בילדיהם.
אם ילד מקבל B במתמטיקה, לוחצים עליו לקבל A+. אחר הצהריים שלהם מלאים בשיעורים מחוץ ללימודים, ושעות הפנאי שלהם מוגבלות לחיפוש תחרויות נוספות. זה גורם ללחץ, תשישות וחוסר אונים.
מחיר הפריבילגיה, הוא ספר מעניין בהוצאת ד"ר מדלן לוין, שבו היא מסבירה כיצד בצורך שלנו לגדל ילדים מושלמים שמוכנים לעתיד, מה שאנחנו באמת משיגים הוא גידולם של ילדים ש"מנותקים מהן. אושר."
יש משהו שאנחנו צריכים לזכור. אנחנו יכולים לחנך את ילדינו לתרבות המאמץ. אנחנו יכולים וצריכים לדרוש מהם דברים מסוימים. בזה אין ספק, אבל לכל דבר יש את הגבול שלו. הגבול הזה נועד ללוות את הדרישות שלך בכרית ללא תנאי של אהבה וקבלה.
