דורותיאה דיקס ותנועת ההיגיינה הנפשית
שמעת פעם על דורותיאה דיקס? למרבה הצער, רוב האנשים מעולם לא שמעו על האישה המדהימה הזו. דורותיאה דיקס הייתה חלוצת הרפורמה בבריאות הנפש ותרמה תרומה חשובה בתחומה. מסירותה הבלתי נלאית שיפרה את תנאי החיים והטיפול באנשים עם מחלות נפש.
לדורותיאה דיקס (1802-1887) לא הייתה ילדות מאושרת במיוחד. היא גדלה באירופה עם אב אלכוהוליסט ואמא עם הפרעות פסיכולוגיות קשות. כתוצאה מכך, היא הייתה רגישה מאוד למקופחים ולמנודים חברתיים. חוויותיה הובילו אותה ליצור את תנועת ההיגיינה הנפשית.
בגיל 39 החלה דורותיאה דיקס להתנדב בכלא לנשים עם בעיות נפשיות. זה עשה עליה רושם מתמשך ונתן לה רעיונות לתנועתה. המטרה העיקרית של תנועתה הייתה להפוך טיפולים פסיכולוגיים הגונים לזמינים לכולם, כולל חסרי בית. הרעיון הפשוט הזה הוביל לשינויים משמעותיים. זה עזר ליישם את מה שאנו מכירים כטיפול מוסרי ושינה את התנאים הסניטריים של מוסדות לבריאות הנפש.
ה"משוגעים": מודחים מהחברה
בתחילת המאה ה-18, אנשים עם סימנים לבעיות נפשיות חמורות תויגו כ"משוגעים". ביסודו של דבר, אנשים האמינו שחסר להם כל שיפוט או סיבה. התייחסו אליהם כאל חיות בר שהיו צריכים להיות כלואים בבתי משוגעים. הם גם היו מושא ללעג ולבוז. התנאים בבתי המשוגעים היו בלתי אנושיים. לדוגמה, חולים הוכו, הורעבו, בודדו ונאלצו לבלוע חומרים כימיים.
אחד הגורמים שעזרו לשנות את המצב היה טיפול שניתן למלך ג'ורג' השלישי. הוא היה ידוע בתור "המלך המטורף ג'ורג'" בגלל שסבל מפורפיריה. רופאיו ניסו טיפול חריג למחלתו, שהעניק לו כמויות גדולות של חלב חמורים. לאור הצלחתו של טיפול זה, נוצרה אופטימיות חברתית ניצנית לגבי האפשרות להשתמש בהתערבויות טיפוליות למטופלים עם בעיות נפשיות.
טיפול מוסרי: טיפול אנושי ופרטני
משם, החברה התקרבה יותר ויותר לגישה פסיכו-סוציאלית למחלות נפש. המחצית הראשונה של המאה ה-18 הוגדרה על ידי עקרונות הנאורות. הכרה בזכויות הפרט הפכה להכרח. בהקשר זה נולד "יחס מוסרי".
אנשים קישרו את המונח הזה עם רגשות ופסיכולוגיה. זה היה קשור קשר הדוק לרעיון שיש קוד התנהגותי שכולם צריכים לפעול לפיו. חלק מהדיירים הבסיסיים של היחס המוסרי היו היחס הטבעי והמכבד לחולים המאושפזים. אינטראקציה בינאישית ומגע היו חשובים מאוד, כמו גם תשומת לב אישית.
רעיונות אלה היו חריגה מוחלטת מהאמונות הקודמות לגבי בריאות הנפש וחולי נפש. הם אימצו את האנושות, אינדיבידואליזציה וטיפוח קפדני של מערכות יחסים חברתיות. למעשה, הטיפול המוסרי באירופה ובאירופה הוא שהפך את בתי המשוגעים למקומות ראויים למגורים שחשבו על החלמתו של החולה.
דעיכת היחס המוסרי
לאחר המחצית הראשונה של המאה ה-18, אסטרטגיה טיפולית זו נכנסה לדעיכה. זה היה בגלל המטופלים הרבים שביקשו עזרה במוסדות לבריאות הנפש הללו. עלייה זו נבעה ממגוון גורמים. אחד מהם היה הגעתם של מהגרים לאחר מלחמת האזרחים בארה"ב. אחרת הייתה תנועת ההיגיינה הנפשית של דורותיאה דיקס. התוצאה הבלתי צפויה והישירה של תנועתה הייתה הגידול הבלתי פרופורציונלי במספר החולים המאושפזים.
כשהגיעה דורותיאה לאנגליה, החלו לסבול מבעיות ריאות. במהלך מחלתה, היא שוחחה עם תיאורטיקנים רבים שעזרו לה ללמוד על גישות שונות לבריאות הנפש. ביניהם היו טיפול מוסרי, הניגוד בין החיים בבדידות לחיים בחברה, ביטול הגבלות מכניות וריפוי בעיסוק עם מטופלים.
דיקס יכלה גם לבקר בבית חולים לנשים בזמן שהייתה מתנדבת. היא ראתה בעצמה את תנאי החיים העגומים של החולים. המצב זעזע אותה עד כדי כך שהיא החליטה להתחייב במלואה למטרה. זה היה כשהיא התחילה לבקר בכל מיני שירותי בריאות הנפש ומוסדות תיקון. המטרה שלה הייתה להבין היטב את ההתעללות וההתעללות שחוו מטופלים כדי שתוכל לשנות את המצב. משם, תנועת ההיגיינה הנפשית שלה דגלה בביטול דעות קדומות חברתיות. היא וחסידיה נאבקו למען כבוד האדם הבסיסי.
רפורמה במוסדות הנפש
דיקס הצליח לאסוף הוכחות מספקות לבעיה כדי שיוכל לערער לבית המחוקקים של מסצ'וסטס. כתוצאה מכך היא הצליחה לשנות את תנאי החיים הנוראיים של חולי בריאות הנפש. לא רק זה, אלא שהיא שפכה קצת אור על ההתעללות שהם חוו. היא פרסמה את ספרה, הערות על בתי הכלא ומשמעת הכלא באירופה, בשנת 1845. ספר זה סייע בהקמת בתי חולים פסיכיאטריים באחת עשרה מדינות ברחבי הארץ.
דורותיאה דיקס אולי לא אחת הנשים המפורסמות בהיסטוריה. עם זאת, תרומתה לתחום בריאות הנפש הייתה משמעותית. מסירותה הבלתי נלאית החזירה את האתיקה והמוסר לאסטרטגיות טיפוליות עבור חולי בריאות הנפש.
לסיכום, ללא עבודתה, ייתכן שהמטופלים היו ממשיכים להתעלל במשך עשרות שנים. דיקס ואחרים נלחמו באומץ לרפורמה במוסדות אלה. אנו מכירים אותם כיום כמקדמים של עידן חדש של התערבות וטיפול באנשים עם מחלות נפש.
