כיצד משפיעה תורת הממדים התרבותיים של הופסטד על החברה?
הופסטד הראה שאנשים חולקים מאפיינים ברמה אזורית ולאומית. לדבריו, המאפיינים הללו משפיעים על התנהגותם, ואינם נעלמים עם הזמן. דפוסים תרבותיים אלו הם מה שהוא מכנה ממדים תרבותיים.
חמשת המימדים הם מרחק כוח, אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם, גבריות מול נשיות, הימנעות מאי ודאות, והתמצאות ארוכת טווח מול אוריינטציה נורמטיבית קצרת טווח. לכל מימד תרבותי יש שני צדדים מנוגדים. חברה יכולה לקבל ציון גבוה או נמוך בכל מימד, וזה מה שמוביל למאפיינים והתנהגות שונים.
מרחק כוח בממדים תרבותיים
מרחק כוח הוא הדרך שבה חברה מקבלת כוח במוסדותיה ובארגוניה. המדינות עם מרחק כוח קטן נוטות בדרך כלל לארגונים מבוזרים. מצד שני, מדינות בעלות מרחק כוח גדול מעדיפות בדרך כלל סמכות ריכוזית. ממד זה עוסק באופן שבו החברים הפחות חזקים בחברה מקבלים כוח ואם הם מצפים שהוא יחולק שווה בשווה. העיקר כאן הוא איך חברה מתמודדת עם אי שוויון בין אנשים.
אנשים בחברות עם רמה גבוהה של מרחק כוח יקבלו סדר היררכי. זה בסדר שלכל אחד יש מקום, בלי צורך בהסבר. בחברות עם רמה נמוכה של מרחק כוח, אנשים עושים מאמץ להשוות את חלוקת הכוח. הם תמיד דורשים הצדקה אם יש אי שוויון בכל הנוגע לכוח. כמה דוגמאות למדינות עם מרחקי כוח גבוהים הן מלזיה, גואטמלה ופנמה. מהצד השני, יש לך מדינות כמו אוסטריה, ישראל ודנמרק.
אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם
עם ממד זה, אנו יכולים להגדיר אינדיבידואליזם כהעדפה לסביבה חברתית לא מובנית. אנשים צריכים לדאוג לעצמם ולבני משפחתם הקרובים. קולקטיביזם הוא ההפך. זה אומר שיש העדפה לסביבה חברתית מחוברת מאוד. אנשים לא צריכים לדאוג שקרוביהם או האנשים בקבוצה שלהם ישמרו עליהם. כל מה שאתה נותן בתמורה הוא הנאמנות הבלתי מעורערת שלך.
אתה יכול לראות את ההבדל בין שני הממדים האלה אם אתה מסתכל על הדימוי העצמי של אנשים. יש אנשים שמגדירים את עצמם כ"אני", ויש אנשים המגדירים את עצמם כ"אנחנו".
לבסוף, אינדיבידואליזם וקולקטיביזם הם הממדים התרבותיים שבהם אתה רואה התייחסות לכמה אזרחים מעריכים עצמאות, מחויבות לכללי החברה ונאמנות לקבוצה שהם חלק ממנה. אנשים אינדיבידואליסטים דואגים לעצמם, מעריכים הצלחה אישית ושמים את האינטרסים שלהם במקום הראשון.
מצד שני, לאנשים קולקטיביים יש תחושת שייכות לקבוצות שלהם. גם אינטרסים קולקטיביים חשובים להם יותר מאינטרסים אישיים. הם רואים בהיררכיה ויחסים עם אנשים אחרים כחשובים מאוד. על פי מחקרים על ממד זה, המדינות האינדיבידואליסטיות ביותר הן אירופה, אוסטרליה והממלכה המאוחדת. כמה מהמדינות הקולקטיביות ביותר הן גואטמלה, אקוודור ופנמה.
גבריות מול נשיות
כשמדובר בממד זה, גבריות פירושה שחברה מעדיפה הישגים, גבורה, אסרטיביות ותגמול חומרי להצלחה. סוג זה של חברה הוא בדרך כלל גם תחרותי יותר. ההיפך, הנשיות, כרוך בהעדפה לשיתוף פעולה, בצניעות, בטיפול בחלשים ובאיכות חיים. חברות אלה בדרך כלל מתמקדות יותר בהסכמה. בגלל מה שכל המאפיינים האלה כוללים, לפעמים אנחנו משתמשים במונחים תרבויות קשות ותרבויות רכות.
המונח "גבריות" קשור לחברה שבה התפקידים המגדריים ברורים מאוד. גברים צריכים להיות אסרטיביים, קשוחים וממוקדים בהצלחה חומרית. נשים צריכות להיות צנועות, רגישות ומודאגות לגבי איכות החיים. המונח "נשיות" קשור יותר לחברה שבה תפקידי המגדר חופפים. בחברה מסוג זה הן גברים והן נשים צנועים, רכים ומודאגים לגבי איכות החיים. המדינות הגבריות ביותר (במובן זה) הן יפן, הונגריה ואוסטריה. המדינות הנשיות ביותר לפי הגדרות אלו הן שבדיה, נורבגיה והולנד.
הימנעות חוסר ודאות
הימנעות מאי ודאות היא המימד המופיע בתחושת הנוחות של אנשים בחברה לגבי אי ודאות ואי בהירות. העיקר כאן הוא איך חברה מתמודדת עם העובדה שלעולם לא תוכל לדעת את העתיד. האם לנסות להשתלט על העתיד, או פשוט לתת לדברים לקרות מעצמם?
למדינות עם הימנעות מאי ודאות גבוהה יש קודים קפדניים ביותר לאופן שבו אתה חושב ומתנהג. חברות אלו לעולם אינן מקבלות כל סוג של התנהגות או רעיון הנופלים מחוץ לקודים הללו. מצד שני, לחברות עם הימנעות נמוכה מאי ודאות יש גישה הרבה יותר רגועה. המעשיות חשובה הרבה יותר מעקרונות בחברות אלו.
לדוגמה, ציון נמוך בממד זה מראה שהאנשים באותה מדינה הם בעלי מוטיבציה עצמית, נוטים יותר לקחת סיכונים ופחות עצמאיים. זה רחוק מאיך שהן תרבויות עם מדד הימנעות מאי ודאות גבוה. הם אוהבים יציבות, חוקים ונורמות חברתיות. זו הסיבה שהם מנסים להימנע ככל האפשר מסיכונים (שזה הסיכון שלו – התקדמות איטית יותר). המדינות עם מדד הימנעות מאי הוודאות הגבוה ביותר הן יוון, פורטוגל וגואטמלה. המדינות עם הרמה הנמוכה ביותר של מדד זה הן סינגפור, ג'מייקה ודנמרק.
אוריינטציה לטווח ארוך לעומת אוריינטציה נורמטיבית לטווח קצר
כל החברות צריכות לשמור על קשריהן עם העבר שלהן במקביל להתמודדות עם אתגרי ההווה והעתיד. אבל חברות בדרך כלל מתעדפות את שתי המטרות הללו בדרכים שונות מאוד. חברות עם אוריינטציה לטווח קצר מנסות בדרך כלל לשמור על מסורות וחוקים מושרשים היטב. יש להם השקפה מאוד חשדנית של שינוי חברתי. בינתיים, חברות עם תרבות ממוקדת יותר לטווח הארוך הן בדרך כלל פרקטיות יותר. הם עושים הרבה יותר מאמץ להשקיע בחינוך מודרני. הם עושים זאת כי הם רואים בכך דרך להכין את עצמם לעתיד.
אז אוריינטציה לטווח ארוך מתמקדת בערכים שקשורים לתגמולים עתידיים. אנשים מוכנים לדחות הצלחה חברתית או אפילו סיפוקים רגשיים בטווח הקצר כדי שיוכלו להתכונן לעתיד. חברות עם השקפה תרבותית זו מעריכות התמדה, התמדה, חיסכון ויכולת להסתגל למצבים חדשים.
אוריינטציה נורמטיבית לטווח קצר מתמקדת בעבר ובהווה ורואה אותם כחשובים יותר מהעתיד. חברה בעלת אוריינטציה נורמטיבית לטווח קצר מעריכה מסורת, היררכיות חברתיות עכשוויות ומילוי חובות חברתיות. סיפוק מיידי חשוב יותר לחברות אלו מאשר סיפוק לטווח ארוך. המדינות המכוונות ביותר לטווח ארוך הן סין, הונג קונג וטייוואן. המדינות המכוונות ביותר לטווח קצר הן ונצואלה, אורוגוואי ואיחוד האמירויות הערביות.
באיזו מדינה אתה חי?
אולי עכשיו אתה רוצה לגלות את הציון של המדינה שלך. ובכן, הופסטד הקים את הדף הזה שבו אתה יכול לחפש את שלך ולהשוות אותו לאחרים. אבל גם אם מדינה משיגה ציון גבוה בממדים תרבותיים מסוימים, זה לא אומר שהם חלים על כל אזרח. זה בדרך כלל קורה רק עם חברות קטנות שיש להן הרבה אמונות משותפות. זו גם הסיבה שתיאוריית הממדים התרבותיים מתמקדת בחברות ובקבוצות גדולות. בסופו של דבר, אנשים בודדים תמיד יכולים להיות שונים מהקבוצה שאליה הם שייכים. תמיד יכולים להיות להם ציונים שונים בממדים תרבותיים אלה.
