הפסיכולוגיה מאחורי סדרת נטפליקס Mindhunter
יישום הפסיכולוגיה לפיתוח פרופיל פסיכולוגי היה, במקרים רבים, המפתח בפתרון מקרים רבים. בנוסף לכך, נוכל להכיר דפוסי התנהגות נפוצים בעולם הפשע. זה עוזר ליצור דרכים טובות יותר להתמודד עם עבריינים, ובמקביל לשפר את התוכניות שלנו למניעת פשיעה. סדרת נטפליקס Mindhunter השתמשה בזה כהשראה.
חשיבותה של הפסיכולוגיה בקרימינולוגיה עשויה להיראות לנו ברורה כיום. עם זאת, רק בסוף שנות ה-70 החלו שני סוכני FBI בשם ג'ון אי. דאגלס ורוברט קנת רסלר במאבק להכנסת הפסיכולוגיה לחקירות.
הם ראיינו כמה פושעים, בעזרתה של הרופאה לפסיכולוגיה אן וולברט בורגס. כתוצאה מכך, הם הצליחו ליצור פרופילים פסיכולוגיים של כמה מהרוצחים העקובים מדם באירופה. למעשה, רוברט קנת רסלר עצמו טבע את המונח "רוצח סדרתי".
הסיפור מאחורי סדרת mindhunter
סוכן ה-FBI, ג'ון אי. דאגלס, עבד כצלף וכחתן ערובה במשך כמה שנים. לאחר מכן הוא עבר לקוונטיקו, וירג'יניה, ליחידה לניתוח התנהגות. שם הוא לימד פסיכולוגיה פלילית לסוכנים נכנסים ולשוטרים ותיקים.
דאגלס מעולם לא הסתפק בהכשרה הזמינה בתחום זה ב-FBI ורצה ללמוד יותר על המוח הפלילי. הוא חש שידע זה יכול לשפוך אור על חקירות רבות. לכן, הוא הצליח לשכנע את הממונים עליו לאפשר לו להשתתף בשיעורים באוניברסיטה שעסקו בחקירות האחרונות. הוא הרגיש שזה יציע להם פרספקטיבה חדשה בניתוח מקרים.
בשלב זה, הוא פגש את רוברט קנת רסלר, בלש, שכמו דאגלס התעניין במחקר של פרופיל פלילי. רסלר הסתובב ברחבי הארץ ונשא שיחות עם שוטרים כדי לעזור להם לחקור פשעים לא מפוענחים.
פגישה ב-FBI
הודות לפגישה במתקן Quantico של ה-FBI, שני הסוכנים הסכימו לחקור יחד מקרים ארציים, על מנת לשלב חלק מהממצאים במחקר ניתוח התנהגות פלילית. בנוסף לכך, הם ראיינו כמה מהרוצחים הסדרתיים הגדולים במדינה בכלא.
בתחילה, מפקד המשטרה לא שש לקחת על עצמו את הפרויקט. עם זאת, מאוחר יותר, ולאור כמה מהפשעים שנפתרו על ידי התובנות החדשות של הסוכנים, ה-FBI לא רק אישר את הפרויקט אלא תמך בו במימון מוגדל.
הם הצליחו לבצע את הראיונות עם משאבים טובים יותר ועם בסיס תיאורטי גדול יותר. זה היה, במידה רבה, בשל המומחיות שתרמה הרופאה לפסיכולוגיה, אן וולברט בורגס.
מהמחקר והראיונות עם פושעים עלה הרעיון לספרים רצח מיני: דפוסים ומניעים ומדריך סיווג הפשע: מערכת סטנדרטית לחקירה וסיווג פשעי אלימות. אלה נכתבו שניהם על ידי ג'ון אי. דאגלס וסדרת נטפליקס Mindhunter מבססת את הנחת היסוד שלה סביבם.
דאגלס ורסלר באים לידי ביטוי בסדרה בדמויותיהם של הולדן פורד וביל טנץ'; הפסיכולוגית אן וולברט בורגס נקראת ונדי.
רוצחי המיינד-hunter
לאורך העונה הראשונה של Mindhunter, מופיעה דמות מסתורית במספר פרקים. בגלל הדמיון שלו והשיטה הפלילית שבה הוא משתמש, אנחנו יכולים לקחת את האדם הזה בתור דניס ראדר, שהרג 10 אנשים במשך 20 שנה ולא נעצר עד 2005. אנחנו לא יודעים איך הסיפור הזה יתפתח בעונות הבאות.
עם זאת, אם יש דמות אחת שבאמת בולטת בעונה הראשונה של Mindhunter, זו אדמונד קמפר. הוא המרואיין הראשון של הולדן ומגולם בצורה מופתית על ידי קמרון בריטון. אד קמפר, הידוע גם בשם "רוצח תלמידות בית הספר", רצח יותר מ-10 אנשים, כולל סבו וסבתו, אמו וחברה שלה.
הרוצח הזה אהב לדבר ולהתראיין. כך אפשר היה להכיר כיצד ביצע את הרציחות ולהבין מדוע פעל כפי שפעל. חוסר הביטחון הרב שלו ביצירת קשרים עם נשים אחרות והקשר הקשה שהיה לו עם אמו עוררו את נטיותיו הסדיסטיות.
ריצ'רד בנימין ספק הוא עוד אחד מהרוצחים המצמררים המשתקפים בסדרה הבדיונית הזו. נוכל לראות בו רוצח המונים ולא רוצח סדרתי, שכן הוא ביצע כמה רציחות באותו זמן באותו מקום. הוא זעזע את החברה האירופית כשרצח שמונה סטודנטים לאחיות במעונות בקולג' בשיקגו בלילה אחד בלבד.
בנג'מין פרנקלין מילר הוא המבצע של "רציחות החזייה". הוא נכלא על רצח לפחות ארבע נשים בין השנים 1967 ו-1968. לאחר שהסיע אותן למוסך הפרטי שלו, הוא הרג אותן ויצר צילומים עם גופותיהן, בהשראת פרסומות ותמונות מהתרבות הפופולרית של אותה תקופה. סצנת הנעליים היא כנראה הסוריאליסטית מכל המפגשים של הסוכנים עם פושעים.
כמה מסקנות מהעונה הראשונה של mindhunter
אם כבר, העונה הראשונה של הסדרה Mindhunter מבהירה שלפושעים ורוצחים סדרתיים יש לרוב כמה מאפיינים משותפים. כמובן, זה לא אומר שאדם עם המאפיינים האלה תמיד יבצע פשע. עם זאת, אם יש נטיות אנטי-חברתיות באדם, הדבר יגדיל את הסיכוי שהאדם יסתיים בצרות עם החוק.
ברור שלסביבה ולסביבה של אדם יש השפעה, אבל רבים מהרוצחים שמופיעים בסדרה כבר הראו סימני אכזריות בגיל צעיר מאוד. אנחנו יודעים שהם עינו בעלי חיים, הכו את אחיהם ואחיותיהם, או הראו התנהגויות מטרידות בבית הספר.
זה מצביע על כך שפסיכופתיה, כפי שטוענים פסיכיאטרים ופסיכולוגים רבים, היא מולדת. נראה שהנתונים המתקבלים בטכניקות של הדמיה עצבית תומכים בתיאוריה שבמוחם של אנשים אלה, הקשר בין רגשות וקבלת החלטות חלש יותר.
