איך איסלנד הפסיקה בני נוער לשתות ולעשן?
איסלנד השיגה משהו שיהיה חלום עבור הרבה מדינות בעולם. לא רק שיש לו איכות חיים גבוהה כמעט בכל מובן, אלא שהוא גם פתר בעיות רציניות עם בני נוער. לדוגמה, זה היה מסוגל להפסיק שתייה ועישון של בני נוער.
הדבר המרתק ביותר בו הוא שאפילו לפני פחות מ-20 שנה, איסלנד הייתה בין מדינות אירופה עם השיעורים הגבוהים ביותר של צריכת סמים פסיכואקטיביים בקרב בני נוער. אז, השינוי היה מתקדם ומתמשך. והחלק הכי טוב: זה עבד.
"בני נוער משוכנעים שיש להם את האמת. למרבה הצער, ברגע שהם מסוגלים לכפות אותה הם כבר לא בני נוער וזה כבר לא נכון".
-ג'אום פריך-
כל זה הודות לתוכנית, Youth in Iceland. התוכנית החלה בשנת 1998. המטרה הייתה להפחית את צריכת הטבק והאלכוהול, בתור התחלה. החברה דאגה לצעירים שלה, שנראו אז מבולבלים.
הצעד הראשון להפסקת השתייה והעישון של בני נוער באיסלנד
מנהל המרכז של איסלנד למחקר וניתוח חברתי, וראש ארגון הנוער באיסלנד, הוא Jón Sígfusson. עבור עובד מדינה זה, אי אפשר היה לבצע שום פעולה ללא מחקר מוקדם. אז הוא השקיע את כל מאמציו בשלב הראשוני ללימוד המצב.
זיגפוסון ציין שאנשים באיסלנד לא רצו להשיל את ההטיות שלהם. קל מאוד להשיל מכם דעות קדומות בכל הנוגע לאלכוהול וסמים. לפעמים אנחנו מניחים שכבר יש מספיק ידע על הנושא, אבל זה לא המקרה. וזו הסיבה שאיסלנד נתנה עדיפות למחקר ולהפצתו.
אחד הגורמים החשובים הוא שזה לא היה רק מחקר. הם הקימו מערכת מחקר. באמצעות המערכת הזו הם מיפו את צריכת הסמים הפסיכואקטיביים, כל שנתיים. לפעמים הגורמים וההשפעות משתנים ובגלל זה צריך להיות ניטור מתמיד.
מחקרים אלו אפשרו איסוף נתונים על מין הצרכנים, דפוסי הצריכה, איפור ביתם, הקשר בין צריכה והיעדרות מבית הספר וכן הבעיות הרגשיות הפוקדות צרכנים צעירים. מהנתונים האלה הם גיבשו תוכניות פעולה באיסלנד.
כיצד מבוגרים יכולים לעזור להפסיק לשתות ועישון של בני נוער
המחקרים שבוצעו באיסלנד סייעו לקבוע שהתפקיד שמילאו מבוגרים היה רלוונטי מאוד. בני הנוער הם צד אחד של המטבע ומצד שני המבוגרים שמביאים אותם. אז, הם הגיעו למסקנה שיהיה צורך להעצים את אותם מבוגרים, לתת להם כלים כדי שהם יידעו מה לעשות בנסיבות שונות.
כך הם יצרו תוכנית להכשרת הורים ובני משפחה נוספים. הם הדריכו אותם לגבי תרופות שונות והשפעותיהן. אבל הם חיזקו במיוחד את הרעיון שבעיית ההתמכרות לסמים באיסלנד קשורה גם אליהם. המתבגר נושא בחלק אחד מהאחריות, אך חלק גדול אחר נושא על ידי המבוגרים המחנכים אותם.
הדבר החשוב ביותר הוא שהם חיזקו את המודעות לתפקידם הרגשי של המבוגרים בחייהם של בני הנוער. הם קבעו שגורם מכריע במניעת צריכה הוא קרבתם של מבוגרים. האכפתיות, החברה והערנות שלהם. הבילוי עם הילדים היה בסיסי. לאו דווקא מביים אותם, אבל עדיין להיות איתם.
זמן פנוי ותחושת סיפוק
המחקרים גם קבעו כי ניצול הזמן הפנוי הוא גורם מכריע. זה לא רק נותן למתבגרים נקודת שליטה, אלא גם עוזר להם להגביר את תחושת ההגשמה שלהם. זו הסיבה שאיסלנד העבירה את המשאבים הדרושים כדי להגביר את הזמינות של פעילויות ספורט, פנאי ואמנות לילדים ובני נוער.
באותו אופן הם קבעו חוק לפיו אסור למי מתחת לגיל 12 להסתובב לבד ברחוב אחרי השעה 8 בלילה. מצידם, הילדים בין 13 ל-16 לא יכולים לעשות את זה אחרי השעה 10 בלילה. בדרך זו, החברה האיסלנדית כולה החלה לקחת אחריות על בני הנוער שלה.
נכון לעכשיו, רק 5% מהמתבגרים האיסלנדים אומרים שהם שתו אלכוהול. באותה צורה, רק 3% אומרים שהם מעשנים סיגריה ביום. ורק 7% עישנו מריחואנה בחודש האחרון. הם דמויות אידיאליות עבור כל מדינה. אבל שיעורים אלה אינם מושגים מעצמם. כמו באיסלנד, המדינה, המשפחות והחברה בכלל צריכים להתחייב לכך.
