מסעו של הגיבור וארכיטיפים של הגירה
יוצר הפסיכולוגיה האנליטית, הפסיכיאטר השוויצרי קרל ג'ונג, הציע שנוכל להבין סיפורים מיתיים של מסעות על התחלות חדשות, כמו אלה של מרקו פולו, יוליסס או הרקולס, כביטויים סמליים לשינוי נפשי שכל האנשים מיועדים לעבור. דרך בחיים. יונג כינה את התהליך הזה המסע של הגיבור, או תהליך האינדיבידואליזציה.
המסע של הגיבור או הגיבורה נוטה להתחיל בקריאה או בצורך לנטוש את העולם הרגיל והידוע. זוהי קריאה שתחשוף את חייו ואת הפוטנציאל האמיתי של הגיבור.
במיתולוגיה, גיבורים נוטים להופיע בזמנים לא יציבים, כמו כאשר נורמות חברתיות קורסות או במהלך משברים פוליטיים או דתיים. באותם קווים, בחיינו האישיים, אנו עלולים להרגיש תקועים בנסיבות, עומדים בסטגנציה ואולי חרדים. זה כאשר החיים עשויים לאלץ אותנו לצאת למסע טרנספורמטיבי.
מסעו של הגיבור הוא מסע סמלי; אפשר לעשות את זה בלי לזוז פיזית. החיים עשויים לדרוש מסע על ידי מתן הצעת עבודה או מלגה. החיים עשויים לתת לך הזדמנות להשתפר כלכלית, חינוכית או חברתית.
ציד המטמון
מסעו של הגיבור מיוצג כחיפוש. על אוצר, ארץ מובטחת, אבן החכמים, הגביע הקדוש, נישואים בין נסיך לנסיכה. לכל אדם יש אידיאל או אובייקט שהם מחפשים. עם זאת, לעתים קרובות יותר, המטייל נתקל באוצרות מפתיעים שלא העלו על דעתם.
לפעמים, לפני תחילת המסע הגיבור נקלע למצב כלשהו (אולי דרך אנשים, ספרים, סרטים). מצב שלאט לאט עוזר להם לבחור את היעד הסופי שלהם. בעיני יונג, צירופי המקרים הללו היו סינכרוניות. הוא ראה בהם ביטוי ליחס הקיים בין העולם הפיזי לעולם הנפשי.
המסע הזה מביא בדרך כלל ללידה חדשה פיגורטיבית. כעת יש לנו אומץ וענווה חדשים שפיתחנו על ידי התגברות על מכשולים בדרך. מסעו של הגיבור הוא תהליך הכולל מעבר משלבי חיים מסוימים כדי להיוולד מחדש באחרים. אנו יכולים להבין מעבר בין שלבים כמעבר מארכיטיפ אחד למשנהו.
ארכיטיפים או שלבים במסעו של הגיבור
ארכיטיפים הם דמויות במיתוסים שעוברים מצבים אנושיים טיפוסיים. החוויות נחוצות כדי שהגיבור יעבור את מסעו להגשמה.
אדם במסע נדידה עשוי לעבור את 4 הארכיטיפים או השלבים הבאים:
הארכיטיפ התמים
שלב זה מתייחס לאבטחה ולהיכרות של המקום בו אנו מתחילים. זוהי סביבה שבשלב מסוים הופכת קטנה מדי וחונקת, ודוחפת אותנו לצאת למסע הטרנספורמטיבי שלנו.
כאן אנו מוצאים גם ציפיות אידיאליות לגבי עצמנו או מטרת המסע שלנו. לדוגמה, אולי אנו מניחים ששטף השפה הזרה שלנו טובה יותר ממה שנראה לנו מאוחר יותר. אולי אנחנו מאמינים בפנטזיה שמשהו או מישהו עומד לספק לנו. או אולי אנחנו מאמינים שהתפקיד שאנחנו צריכים תיפול מהשמיים.
זו תקופה של אשליות שווא. הם סיפורים שאנו מספרים לעצמנו על איך הדברים היו נראים אילו נמשיך אחר החלומות שלנו. אם היינו יודעים איך זה באמת יהיה לאורך הדרך, יהיה הרבה יותר קשה להניע את עצמנו לעשות את הצעדים הראשונים. גם שלב זה הוא כמו "שלב ירח דבש". אנחנו מתאהבים במקום אליו ניסע.
כאשר אנחנו סוף סוף מתעמתים עם המציאות הקונקרטית של מה שנדרש כדי להגיע לסוף המסע שלנו, המסך שמנע מאיתנו לראות כל שליליות נופל למטה. מכאן ממשיכים לארכיטיפ הבא, היתום, שבו נעלם הרבה ממה שדמיינו בשלב התמים.
הארכיטיפ היתום
בשלב מסוים של המסע, זה נורמלי להיאלץ לעשות דברים שלא דמיינו לעשות. עלינו להסתדר עם אנשים ומנהגים שמפתיעים אותנו. כאן, יש סוג של נפילה, ירידה שהיוונים כינו קאטהבסיס.
עבור זר, תרבות חדשה עשויה להיות כמו מבוך מבלבל. האמונות הנחושות שלנו עשויות להתערער. אנו עשויים להתחיל להטיל ספק בדברים רבים שפעם חשבנו "נורמליים".
זה שלב של כמיהה. תחושה שאולי מה שאנחנו עושים לא משנה. בשלב זה, בדרך כלל אנו מייצרים אידיאליזציה של הזיכרון שלנו מאיפה באנו. אנחנו מאוד מתפתים לוותר על המסע שלנו.
הנה עוד חלק מרכזי: כשאנחנו מוצאים את עצמנו במדינה זרה (בין אם פיזית או סמלית), האנשים שם מעולם לא ראו אותנו לפני כן. זה נותן לנו גמישות בזהות שלנו. זה נותן לנו את ההזדמנות לחקור היבטים חדשים של עצמנו ולהאכיל מהשינוי.
אנחנו יכולים לעבור את השלב הזה עם רמה גבוהה של אי ודאות, כמעט כאילו היינו צריכים לקפוץ לתהום ללא תחתית. לפעמים, יש לנו רגעים שבהם אנחנו מרגישים אבודים לחלוטין. אבל זה בדיוק סוג הכאוס הקדמוני שמעודד גישות ועקרונות חדשים.
ארכיטיפ הלוחם
לאחר מסע בתחושות של חוסר אונים ויתמות, ארכיטיפ הלוחם מגיח מהלילה האפל של הנשמה. זה מה שנותן לנו את האנרגיה לקום אחרי שאנחנו נופלים. זה מעודד אותנו למצוא את הכוח שההקשר החדש שלנו דורש ומחזיר לנו את התקווה.
לאט לאט, בהתמדה, בסבלנות ובעזרה, אנחנו עוזבים את המבוך. הסביבה החדשה שלנו הופכת לבית שבו נפעיל את המיומנויות החדשות שנרכשו.
ארכיטיפ הקוסם
אחרון יש לנו את ארכיטיפ הקוסם. זה המקום שבו אנו מבינים את המסע שאליו עברנו. זה נותן לנו את החוכמה להיות אסירי תודה על התקופות הטובות והרעות שעברנו, שכן הם עזרו לנו למצוא את האוצר.
האוצר מתורגם להבנה טובה יותר של עצמנו ושל האנושות, ידע טוב יותר של המורכבות, החולשות והפוטנציאל שלנו. הדרך שעברנו גם נתנה לנו הזדמנות לראות עד כמה הזהות שלנו גמישה ולימדה אותנו להתקיים יחד עם אי הוודאות, הנסיונות והמצוקות של החיים.
המולדת הסמלית: סוף מסעו של הגיבור
לאחר תהליך השינוי הזה, לפעמים אנחנו מרגישים מוזר כשאנחנו חוזרים למקום ההתחלה שלנו. זה כאילו הכל "הוקפא בזמן" בזמן שהתחלנו. תחושת הניכור הזו היא גם סיבה ותמריץ עבורנו להמשיך ולחפש את המולדת הנפשית שלנו. מולדת סמלית המורכבת ממימוש בלתי פוסק של עצמנו ושל הפוטנציאל שלנו.
אז נוכל לראות שלהיות מהגר, זר, הוא רק גרסה אינטנסיבית של תחושה אנושית מטבעה: תשוקה לא ממומשת. אלו תחושות שמניעות אותנו להסתכל פנימה ולגלות את עצמנו מחדש.
אמנים ופילוסופים גדולים העניקו לנו יצירות מופת שהם יצרו מתוך תחושת הזרות הזו. עבורנו, המסע של הגיבור הוא הזדמנות להיות מודעים יותר לצורך לבצע את מטרת חיינו שלנו, שהיא לקיים חיים מכובדים, עמוקים ומעשירים.
החיפוש הזה, גם למרבה המזל וגם למרבה הצער, אינו נגמר. אין מקום על פני כדור הארץ שיכול לספק אותו לחלוטין.
