אחוות: הערך של נשים יחד
אחווה היא הסכם חברתי, אתי ורגשי בין נשים. זה מבוסס על הבנה שיחד אנחנו חזקים יותר ממה שאנחנו כפרטים. העצמה זו אפשרית רק אם נתאחד ונתייחס זו לזו כאחיות, לא כאחיות. זו מערכת יחסים המבוססת על הערך שלנו כקולקטיב, נחוש לעשות שינוי אמיתי בעולם.
שמענו הרבה על המילה הזו לאחרונה: אחות. הוא נוכח תמיד בשפה שלנו. עם זאת, המונח הוא למעשה מעל 50 שנה. זה היה ב-1970 שהסופרת קייט מילט, מנהיגת התנועה הפמיניסטית באותה תקופה, הציעה את המילה. המטרה שלה הייתה למנות את הדבר שאליו היא שואפת כל יום כפעילה אכזרית. כלומר, איחוד חברתי בין נשים ללא הבדל מעמד, דת או מוצא אתני.
אחות היא מונח אתי, פוליטי ומעשי של פמיניזם עכשווי. זה נותן תחושה של שותפות נשית המבקשת לעשות שינוי חברתי.
תחת המוטו, "נשות העולם, התאחדו!", מילט טבעה את המילה "אחיות". זה רעיון מעורר השראה. וזה לא רק תווית מעוררת השראה; היא מבקשת למעשה לחזק אותנו כקולקטיב ולדחוף אותנו קדימה. זה מדמיין אותנו לעשות שינוי בחיי היומיום שלנו.
האנתרופולוגית מרסלה לגארד חידדה את הרעיון עוד קצת. היא דיברה על ידידות בין נשים שהופכות לשותפות כדי לעבוד יחד. מחויבות להצלחה על ידי חופש וחזק ביחד.
אחווה כאמפתיה נשית, כצמיחה קולקטיבית
להיוולד, לגדול ולהיות מלמד בחברה שעדיין כבדה על ידי הפטריארכיה יש מחיר. אחת מהן היא לראות בנשים אחרות יריבות או מתחרות. זה לא נדיר לראות נשים מבקרות זו את זו בצורה די חריפה בבתי ספר ובמקומות עבודה.
אנחנו בונים חומות ומכשולים זה לזה, ומסיימים באיבה חסרת טעם. במקום להעצים אחד את השני, אנחנו מפרקים אחד את השני. כמעט בלי לשים לב, אנחנו מאבדים את הברית הזו שהייתה חלק כל כך גדול מהעבר שלנו.
בעבר, נשים חלקו הרבה יותר ממה שאנחנו עושים עכשיו. חיינו כקולקטיב מוצק המתמקד בעזרה זה לזה והזנה זה של זה, הן רגשית והן פסיכולוגית. דורות מבוגרים נתנו עצות נבונות לצעירים. תפקידי גידול ילדים, קציר ואיסוף חולקו, כמו גם רפואה טבעית.
אולי כולנו היינו רק חבורה של מכשפות. אולי היינו אומנים של טבע וחוכמה עתיקה שהתאספו ב"אוהל האדום" הידוע לשמצה בזמן הווסת. שיתוף סיפורים, סנכרון המחזורים שלנו ושתילת זרעים של חיבה באדמת נשמתנו כדי להפוך, יחד, ליותר ערך בכל יום. בעל ערך לעצמנו ולעולם. חזקות יותר כאמהות, כאחיות ובנות חיים, בונות אחות אותנטית.
האחווה מאפשרת לנו לשחזר את כוחנו כנשים שמטפחות את עצמנו ואחרים. אנחנו נותני אמפתיה, מקבלי חברות. זה קשר שבו ביחד אנחנו טובים יותר מאשר בנפרד.
איך לטפח אחוות אמיתית
המצפון הנשי שהתענגנו עליו לפני מאות שנים אבד עם הזמן. למרות העובדה שאנו מעריכים באופן חיובי את החברות שלנו, הקשר האמיתי הזה לא מרגיש כמו קולקטיב שמתמקד בשינוי.
המושג אחוות הולך הרבה יותר מאשר ידידות. אנחנו מדברים על אחווה, שותפות נשית, עיקרון אתי, משותף. זה מבוסס על מנטליות של טרנספורמציה, כמו גם על מודעות חברתית שאינה מוגבלת רק להחזיק שלט מדי פעם בעצרת.
האחיות היא מהפכה שמתרחשת מבפנים החוצה. ראשית, על ידי מודעות למי אתה, מה מגיע לך ומה לא נכון בחברה שלצערי היא עדיין פטריארכיה.
לאחר מכן, יש לחלוק את המצפון הזה עם כל אישה שאנו נתקלים בה בחיי היום-יום שלנו. לתמוך בהן, להעניק להן השראה ולתקן נשיות מקוטעת כשעינינו מביטות לעבר העצמה הדדית.
דרשו מעצמכם את המנטליות הנכונה
אחרון חביב, חשוב לציין שהאחוות דורשת ביקורת וביקורת עצמית מתמדת. לפעמים אנחנו עושות דברים שלמעשה פוגעים ברעיון האחוות והפמיניזם. אולי זה על ידי חקירת נשים אחרות. במחשבה שעמית לעבודה קיבל את העלאה בכך שעשה "משהו". או על ידי ספק באדם הזר שדיווח על תקיפה.
אחווה היא סולידריות. זה אומר ליצור רשת של תמיכה בינינו כדי לעזור ולתבוע שינויים אמיתיים. בוא נעשה את זה. בואו נאמין בזה.
