פמיניסטיות של העולם הערבי
פמיניזם מחפש בסופו של דבר שוויון זכויות והזדמנויות לנשים. על מנת להשיג זאת, הפמיניזם מבקש לשים קץ לדומיננטיות הגברית ולבטל תפקידים מגדריים. למרות שנראה שלפמיניזם יש יותר השפעה באירופה, סוגים אחרים של פמיניזם צצו בכל העולם. במאמר זה, אנו מדברים על ארבע פמיניסטיות של העולם הערבי.
פמיניסטיות של העולם הערבי
בתחילת המאה ה-20, מצרים, סוריה ולבנון ראו התעוררות של תנועות שביקשו להעצים נשים. Malak hifni nasif, Huda Sharawi, Hind Nawfal ו- Fay Afaf Kanafani הם רק חלק מהפנים של התנועות הללו. עם זאת, רבים מהדמויות הללו אינן מוכרות מחוץ לעולם הערבי. במאמר זה, אנו הולכים לדבר על כמה מהפמיניסטיות המפורסמות ביותר באזור זה.
דוריה שפיק (1908 - 1975)
דוריה הייתה חוקרת, עיתונאית, פרופסור ופעילה מצרית. היא למדה באוניברסיטת קהיר ובסורבון. בסופו של דבר היא הפכה לדמות מובילה במאבקים הפוליטיים של אותה תקופה. הממשלה הכניסה אותה למעצר בית כי הם ראו בה איום. שפיק נלחם למען החילוניות והדמוקרטיה. בנוסף, היא טענה שהאיסלם מדבר על שוויון בין המינים, שהוא לא דורש מנשים ללבוש חיג'אב, ושהוא לא דוגל בהכנעה נשית.
אחד מהישגיה העיקריים היה יצירת מגזין שמקדם זכויות פוליטיות ונשים. היא גם הקימה עמותה פמיניסטית ממעמד הביניים במטרה להגביר את האוריינות של נשים ואת השתתפותן הפוליטית. שפיק הקים את המפלגה הפוליטית בינת-אל ניל, אם כי שאר המפלגות בסופו של דבר פירקו אותה.
היא גם פתחה בשביתת רעב כדי להשיג זכויות פוליטיות לנשים. הודות לשביתה שלה, החוקה החדשה הבטיחה לנשים את זכות ההצבעה. עם זאת, אנשים הפסיקו לתמוך בה כשהחליטה לפתוח בשביתת רעב חדשה במחאה על הדיקטטורה של נאצר ועל הכיבוש הישראלי של סיני. דוריה הוקעה כבוגדת והממשלה הכניסה אותה למעצר בית. לאחר מכן, היא סבלה ממשברים רגשיים תכופים שהובילו אותה בסופו של דבר להתאבדות.
זיינב אל-גזאלי (1917-2005)
זיינב אל-ע'זאלי היה סופר מצרי שקידם הקמת מדינה אסלאמית הנשלטת על ידי החוק השרעי (האסלאמי). היא האמינה שזה יעניק לנשים יותר זכויות. אל-ע'זאלי הקים את אגודת הנשים המוסלמיות. קבוצה זו דחתה את הלאומיות ואת האופי החילוני למחצה של המדינה.
אל-ע'זאלי תקשר עם תנועות איסלאמיסטיות אחרות, כמו האחים המוסלמים. כאשר הממשלה כלאה כמה מחבריה, אל-גזאלי שימש כקשר תקשורת בין אסירים. היא הפכה למנהיגת האופוזיציה האסלאמית. כתוצאה מכך, הממשלה כלאה ועינתה אותה.
נוואל אל סעאדווי (1931)
יש כאלה שכינו את אל סעדאווי "סימון דה בובואר של העולם הערבי". פסיכיאטרית זו הקדישה את הקריירה המקצועית שלה להגנה על זכויותיהן הפוליטיות והמיניות של נשים. היא פוטרה מתפקידה במשרד הבריאות בגלל הדברים שכתבה. היא גם נכלאה לחודשיים בשל עבודתה. במהלך הזמן הזה, באמצעות גליל נייר טואלט ואייליינר, היא כתבה זיכרונות מכלא הנשים.
במהלך הקריירה הפורייה שלה ניסתה אל סעדאווי להקים מפלגה פוליטית פמיניסטית במצרים. עם זאת, היא לא יכלה לבצע את התוכנית הזו מכיוון שהממשלה אסרה זאת. נוואל גם הייתה שותפה להקמת האגודה הערבית לזכויות אדם ואת ארגון הסולידריות של נשים ערביות. קבוצות איסלאמיסטיות איימו עליה בגלל אמונותיה, מה שאילץ אותה לברוח מארצה. בסופו של דבר היא חזרה לארץ ב-2011 עקב האביב הערבי.
Fatema mernissi (1940 - 2015)
פאטמה מרניסי הייתה אחת הפמיניסטיות המרוקאיות הנודעות ביותר. מרניסי היה סמכות עולמית בתחום לימודי הקוראן. לאחר שלמד את הגרסאות השונות של הקוראן, מרניסי הגיע למסקנה שהנביא מוחמד היה פרוגרסיבי ופמיניסטי כאחד. היא גם ציינה שהוא לא זה שהחל להתחשב באזרחים סוג ב' מהמין השני.
על התיאוריות שלה תוכלו לקרוא בספר The Veil and the Male Elite: A Feminist Interpretation of Islam. ספר זה נאסר בארץ הולדתה, מרוקו, משום שהוא טען שהכתבים הקדושים פורשו בצורה שגויה על ידי גברים סמכותיים שהגנו על מיזוגניה שלהם בטיעונים דתיים מופרכים. עם זאת, הוא זכה במספר פרסים, כולל פרס הנסיכה מאסטוריה ב-2003.
לאורך ההיסטוריה, פמיניסטיות של העולם הערבי נלחמו למען זכויות נשים למרות העלויות הגבוהות שבכך. חלקם עשו זאת בטענה שהדת שלהם שוויונית יותר ממה שכמה אנשים האמינו. אחרים ביקשו לעשות זאת על ידי תמיכה בחילוניות או בדמוקרטיה. בלי קשר לפילוסופיה שלהן, הפמיניסטיות של העולם הערבי השאירו את חותמן ואנשים לא צריכים להתעלם מהן.
