4 גורמים שהורסים מערכת יחסים
קשרים רומנטיים הם קשרים שבוחנים אותנו כל הזמן, במיוחד מכיוון שהם קשרים אינטימיים שבהם מתגלים חוסר הביטחון והפחדים שלנו. לפי מטפלים בזוגיות, ישנם 4 גורמים קובעים שיכולים להרוס מערכת יחסים, ולגורמים אלו אנו מקדישים מאמר זה.
למצוא את עצמך מעורב באחת מההתנהגויות הללו הוא איתות שעליך לשנות היבט חשוב של האופן שבו אתה יוצר מערכות יחסים עם אחרים. לא לעשות זאת זה להוסיף לקונפליקט ולהגדיל את ההסתברות שהקשר יסתיים.
דיונים, אי הבנות ואי הסכמות הם חלק מכל מערכת יחסים. עם זאת, ישנן דרכים רבות להעביר את הרגשות שלנו, וחלקן הרסניות יותר מאחרות. השיטות ההרסניות הללו הן שעלינו לשים בצד אם ברצוננו להרגיש מובנים ובו בזמן לחזק את מערכות היחסים שלנו.
"הצעד הראשון שצריך לעשות הוא להיות מודעים לכך שאהבה היא אמנות, כשם שחיים הם אמנות; אם אנחנו רוצים ללמוד איך לאהוב אנחנו חייבים להמשיך באותה דרך שאנחנו צריכים להמשיך אם אנחנו רוצים ללמוד כל אמנות אחרת נגיד מוזיקה, ציור, נגרות או אמנות הרפואה או ההנדסה."
– אריך פרום
ביקורת הרסנית יכולה להרוס מערכת יחסים
ביקורת פוגעת והורסת. הכוח שלו כל כך גדול שהוא כשלעצמו יכול להרוס מערכת יחסים. הדבר נכון במיוחד כאשר הוא מכוון לאדם (לא להתנהגותו או באמצעות דיון ישיר), ואין הזדמנות לאדם להשיב. בעולם הזוגיות, ביקורת יכולה להיות נשק שנטען על ידי השטן עצמו.
ביקורת שונה מתלונות. תלונה היא יותר ספציפית, מתמקדת במעשה או בהתנהגות יותר מאשר אדם. אמירת "היום שמתי לב שדעתך מוסחת" שונה מ"אתה אף פעם לא שם לב אלי". ביקורת יכולה לגרום לאדם האחר להרגיש אשם או עלבון.
בוז הוא רעיל לזוגיות
בוז הוא אולי הגרוע ביותר מבין ארבע ההתנהגויות הללו שאנו חוקרים כאן. כאשר אנו מגלים בוז כלפי בן הזוג שלנו, אנו מרעילים את מערכת היחסים וגורמים לפצע עמוק. בוז תוקף את החלק הבסיסי ביותר בזוגיות: הכבוד שאנו צריכים לתת לאדם האחר.
קשה ליישב כשיש זלזול בין שני אנשים. התנהגות זו מייצרת קונפליקט וגועל שקשה לנהל.
סרקזם, התגרות וספקנות הם כולם חלק מבוז. עלינו להיות מודעים למתי אנו נופלים להרגלים אלו, למקרה שנלמד ליצור מערכות יחסים בצורה זו, תוך יצירת קונפליקט ופגיעה שידרשו תהליך ריפוי ארוך ומסובך.
גישה מתגוננת יכולה להרוס מערכת יחסים
עם גישה מתגוננת, אנו חוסמים תקשורת דרך מחסום שאנו יוצרים באמצעות האשמת בן הזוג שלנו. אנו מעוותים את המסרים שלהם וממלאים אותם במסקנות כדי לא להראות את הפגיעות שלנו.
כאשר אנו שומרים על גישה כזו, אנו חוסמים דיאלוג ותקשורת אפקטיבית, ומשאירים מקום לחוסר הבנה וריחוק רגשי. כשאנחנו מרגישים מותקפים, אנחנו שמים מגן ומכינים את כל הנשק שלנו לקרב אינטנסיבי.
אימוץ גישה מתגוננת נותן את המסר הבא לבן הזוג שלנו: "הבעיה היא לא שלי, היא שלך", מה שעלול להחמיר את הקונפליקט.
יחס מתחמק מזיק לא פחות
גישה אלימה לדיון תואמת את כל הגורמים שכבר הזכרנו. ביקורת ובוז יכולים להוביל לגישה מתגוננת; מאוחר יותר, כאשר המרחק מתחיל להיות חשוב, הגישה המתחמקת מופיעה.
לאחר שהגענו לנקודה זו של מערכת היחסים בה אנו זקוקים למרחק מסוים כדי להרגיש בנוח, שני הצדדים זקוקים לרצון לתקן את הבעיה, במקום לאפשר להפסקה במערכת היחסים להסתיים בהרס מוחלט. ההיפך מהרצון והגישה הזו הוא היחס המתחמק.
אנחנו יכולים להתעלם מהבעיה או מהאדם האחר, אבל אם ננסה לעקוף בעיה על קצות האצבעות, בסופו של דבר לא יהיה כלום. לכן, גישה מתחמקת היא אינדיקטור ברור לכך שהאהבה נובלת. מצד שני, אינדיקטור זה מופיע לעתים קרובות יותר עם זוגות שכבר היו ביחד זמן רב ולא התייחסו לתסמינים האחרים של קושי במערכת היחסים.
"באקט של אהבה, של נתינה לעצמי, בפעולה של חדירת האדם האחר, אני מוצא את עצמי, אני מגלה את עצמי, אני מגלה את שנינו, אני מגלה את האדם".
-אריך פרום