למידה דרך קבלה

השינויים המשמעותיים ביותר בחיים מתחילים להתרחש כאשר אנו מקבלים את הדברים כפי שהם. זה כולל את הקבלה של הדברים שהחיים נתנו לנו וקבלה של עצמנו.

בחיינו המשתנים, ישנם מצבים רבים שבהם הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות הוא לקבל את הדברים כפי שהם. מה קורה כשאנחנו מסרבים לקבל איך הדברים?

כאשר אנו מתנגדים לשינוי, אנו נלחמים נגד דברים שאינם בשליטתנו; דברים שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר כדי להימנע מהם, כי זה משהו שכבר קרה או כבר קורה סביבנו. הכחשה רק גורמת לנו לסבול.

המצבים הברורים ביותר שבהם קבלה משחקת תפקיד מהותי הם במוות, אהבה ושברון לב. איך נוכל להתכחש למוות ולהתאהב או לצאת מאהבה? ובכן, לפעמים אנחנו כן. אנחנו מתעקשים להישאר בהכחשה לגבי המציאות האלה, שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר כדי להימנע או לשנות.

זה לא קשור למצבים טובים או רעים. מדובר במציאות שהן חלק אינהרנטי מהיותו בן אדם. הם חלק מהחיים שלנו. בין אם הם מייצרים שמחה או עצב, הרגש ועוצמתו מראים עד כמה החוויה הזו משמעותית עבורנו.

הצורך להבין

התגובה הטבעית שלנו לדברים שאינם בשליטתנו היא לנסות לתת לזה תשובה, למצוא הסבר שנותן לנו קצת הקלה. אנו מרגישים צורך להבין כל מה שקורה בחיינו.

אנו שוכחים שהדרך שבה אנו מבינים אירועים תהיה תוצאה של הפרשנויות, הניסיון וההסברים שאנו משתמשים בהם כדי לשכנע את עצמנו שזו, למעשה, המציאות שלנו.

אנחנו הולכים לאיבוד בסיבה ובמילים, כאשר בסופו של דבר, כל אמת ומציאות נמצאת בתוכנו. ניתן למצוא אותם במה שאנו מרגישים, ברגשות שאנו חווים. להתקדם לעבר התחושה שהגוף שלנו מנסה להראות לנו זה לקבל את המציאות של מה שקורה לנו.

הנטייה ללכת להיגיון כדי להסביר איך דברים מסוימים הם, כמו אהבה למשל, היא מכשול שאנו מציבים לעצמנו ומונע מאיתנו לקבל את המציאות.

מה קורה כשאנחנו לא מקבלים את מה שקורה לנו?

כשאנחנו קוברים את הרגשות האלה שאנחנו לא רוצים להתמודד איתם, אנחנו מתכחשים לקיומנו שלנו. אנחנו עושים זאת בניסיון להתגבר על עצב או בגלל שאנחנו חוששים שהרגשות שלנו יגרמו לנו יותר מדי כאב, כאב שאנחנו לא חושבים שאנחנו יכולים לקיים או להתמודד איתו.

אנחנו קוברים את המהות של עצמנו. אנו משאירים רבים מהרגשות שלנו תקועים בפנים כאשר הם צריכים להשתחרר, לחיות ולחוות.

כאשר אנו עושים זאת, אנו שוכחים חלק מכריע מהאנושיות שלנו. אנחנו לא מקבלים את הפגיעות שלנו, מאמינים שאנחנו מעליהם.

הגוף אחראי לתת לנו סימני אזהרה כדי שנוכל לשחרר את כל מה שמצטבר בפנים (זעם, עצב, כעס, זעם וכו'). כשאנחנו לא עושים זאת, גם האנרגיה שלנו מתאגרפת בפנים, וכתוצאה מכך מופיעים מחלות וניתוקים עם עצמנו ועם האושר שלנו.

הדרך לקבלה

התפתחות ולמידה אישית מתרחשות כאשר אנו מוכנים לקבל את הרגשות והרגשות שלנו בדיוק כפי שהם, מבלי להעביר אותם דרך מסנן של הגיון שמשנה, מדכא או מעמעם אותם.

אנחנו יכולים לזכור שהתבונה מציעה הסבר למה שקורה, אבל כשאנחנו נתקעים בה, אנחנו מסיטים את תשומת הלב שלנו מהמציאות.

למידה אמיתית מתרחשת כאשר אנו מוכנים לקבל ולתת לעצמנו להרגיש כל אחד מהרגשות שעולים מכל נסיבות שאנו חיים בה.

כך אנו משתנים, בעקבות זרימת החיים. מכיוון שכל מה שאנו מכחישים ומסרבים לקבל יאלץ אותנו לחוות ניתוק עם עצמנו, וכל מה שמשתמע מכך.

כאשר אנו מקבלים את העובדות הבלתי נמנעות בחיינו, אנו יכולים לחוש עצב בעוצמה רבה. אבל להרגיש שזה בדיוק מה שמשחרר אותנו ממנו, משחרר אותנו להמשיך להתקדם ולפנות מקום לרגשות וחוויות חדשות.

ברגע שנתחיל לקבל את מה שקורה בחיינו, נתחיל לקבל את עצמנו. נהיה מוכנים לסלוח לאחרים ולעצמנו, להמשיך להתקדם לעבר חוויות חדשות, לתת לאנרגיה לפרוח ולהרגיש חיים.