מודל ABC של דיכאון

עד לאחרונה, מנקודת מבט רפואית, ההנחה הייתה שדיכאון נגרם מחוסר איזון ביוכימי והאמת היא שלדרך החשיבה הזו היה הגיון מסוים. למעשה, במה שנקרא דיכאון אנדוגני, יש חוסר איזון של רמות הנוירוטרנסמיטר. עם זאת, דיכאונות אלו אינם נפוצים במיוחד ובדרך כלל הם התגובה לאובדן חשוב כלשהו עבור האדם.

במובן זה, הסיבה אינה ביוכימית, אך היא גם אינה נובעת מהמצב שהתרחש. ואתם עשויים לתהות, אז מה הסיבה לאותה תחושת עצב עמוקה שמגיעה לעיתים קרובות יחד עם דיכאון?

הסיבה האמיתית למצב הרגשי הדיכאוני היא דרך החשיבה, האופן שבו האדם, דרך מסנן הדיכאון, מפרש את המתרחש. המחשבות שנוצרו לצד המצב הרגשי הן שגורמות לזה להימשך כל כך הרבה זמן.

החדשות הטובות הן שלמרות שאיננו יכולים לבחור את המצב, אנו יכולים להיות מעורבים באופן שבו אנו מפרשים ומתמודדים איתו. כאן מוטלת האחריות שלנו, וזה בידינו לשנות את הפרשנות של העובדות.

דגם ABC

אלברט אליס, אבי הטיפול הרציונלי, יצר את מודל ה-ABC כדי שהמטופלים ישימו לב שלא האירוע המפעיל הוא שגורם לאי הנוחות הרגשית שלהם, אלא המחשבות והאמונות שלהם.

ראוי לציין שעלינו להבחין בין רגשות בריאים למצבים רגשיים לא בריאים. רגשות שליליים בריאים כמו עצב, פחד או אי נוחות עוזרים לנו להתמודד עם מה שקרה בחיינו בצורה יעילה.

הם מניעים אותנו לפעולה, בהיגיון ובריאליזם שלהם. עם זאת, מצבים רגשיים לא בריאים, כמו דיכאון, חרדה, אשמה או זעם חוסמים ומשתקים אותנו. הם לא מאפשרים לנו להתמודד עם המצב, אלא הם מחמירים אותו ומכניסים אותנו למעגל קסמים שקשה להימלט ממנו.

זה נורמלי להרגיש עצב בריא כשאיבדנו עבודה או את בן/ בת הזוג שלנו, אבל זה לא נורמלי שהעצב הזה יהיה אינטנסיבי מדי, תכוף ומתמשך ובסופו של דבר הופך לדיכאון. מה שחסר כאן הוא מה שיש לך לספר לעצמך על האובדן הזה.

מודל ה- ABC מבחין בין ה-a (אירוע מפעיל), ה-B (האמונות והמחשבות שלי לגבי האירוע), וה-C (ההשלכות: איך אני מרגיש ופועל מול אירוע זה). B יהיה המקרה האמיתי של C ולא של A. בדרך כלל, אנו נוטים לחשוב שהמצב תמיד אחראי על איך שאנחנו מרגישים, אבל זה לא נכון, ונוכל להוכיח זאת בקלות כשאנחנו מסתכלים על העובדה שאנשים שונים באותן נסיבות יש רגשות מגוונים.

B צבוע בשחור

ניתן לתאר את ה-ABC של דיכאון בצורה הבאה: יש מפעיל או A המגיב לאובדן חיוני, משהו מאוד חזק עבורנו, או למחשבות, או שהמחשבות או B קיבלו את הצבע השחור. אנו נוטים לראות את עצמנו כחסרי תועלת, את העולם כמקום מלא בשדרות ועננים אפלים, ואולי אנו מעדיפים אפילו לא להסתכל על העתיד כי אנו מחזיקים בייאוש אדיר.

מחשבות אלו מציפות את מוחנו ואנו מאמינים שהן נכונות. אם אני חושב שזה נכון, אנחנו מניחים. זה לא איך הדברים באמת, אבל הראש שלנו נוטה להכליל, לתייג דברים על פני הלוח, להמחיז וכו'. וזה בדיוק מה שיוצר את הסבל העז שלנו, ה-C הרגשי שלנו, שאנו קוראים לו דיכאון.

האמת היא שאנחנו לא פותרים את הבעיה ככה. עם סוג זה של מחשבות ורגשות, אנו מבודדים את עצמנו, לא עושים יותר דברים נעימים, ואפילו שוברים את שגרת היומיום שלנו. זו תהיה ה-C ההתנהגותית, שמצד שני היא לא הגיונית ונוגדת את המטרה שלנו, שהיא רווחה.

לא ניתן להרגיש טוב יותר אם ההתנהגות שלנו היא להרחיק את עצמנו מכל מה שיכול לגרום לנו להרגיש טוב יותר.

ה-C של דיכאון

ההשלכה לטווח הקצר של התנהגות כזו מחזקת אותנו כי אנחנו משתחררים מהמאמץ שהוא מרמז לקום ולעשות דברים שאנחנו לא רוצים. אבל בטווח הארוך, זה הופך את הבעיה לכרונית ואנחנו נמשיך להרגיש מדוכאים.

על ידי פעולה זו, אנו מבטלים את התמיכה שלנו. ובנוסף לכך, אנחנו לא נותנים לעצמנו את ההזדמנות להוכיח אם המחשבות שלנו על עצמנו, העולם והעתיד נכונות. ככזה, המפתח הוא לשנות את ה-B השלילי הזה שגורם לך נזק וחוסם אותך, ורק לך יש את המפתח לשחרר את עצמך.