אלברט הקטן: הילד האבוד של הפסיכולוגיה
ניסוי אלברט הקטן הוא אחד הסיפורים המבלבלים והשנויים במחלוקת בתולדות הפסיכולוגיה. זה נערך על ידי ג'ון ב' ווטסון, שאנשים רבים רואים בו את אבי הביהביוריזם. באופן כללי, הוא הציע שנוכל לעצב התנהגות אנושית בהתאם לגירויים ותגובות.
מה שהביהביוריזם מציין, בעצם, הוא שאנו יכולים לעצב או "לאמן" התנהגות אנושית. בניגוד לאסכולות אחרות, ביהביוריסטים מאמינים שאושרו של קשיש בסין זהה לחלוטין לזה של תינוק ממקסיקו. זה לא משנה מה קורה פנימית כי התנהגות נצפית היא מה שקובע.
כדי לבדוק את ההשערה הבסיסית שלו, ג'ון ווטסון החליט לערוך סדרה של ניסויים. המפורסם שבהם היה זה של אלברט הקטן, תינוק בן 9 חודשים. לאחר הבדיקות של ווטסון, הוא מעולם לא ידע מה עלה בגורלו של הילד הקטן. עם זאת, כמה חוקרים החליטו לברר מה קרה לו, והתוצאות היו מפתיעות מאוד.
הניסוי הקטן של אלברט
לפני שנזכיר מה קרה עם "אלברט" ו-ווטסון, בואו נזכור בקצרה ממה מורכב הניסוי הקטן של אלברט. לפי מה שאמר ווטסון ברשימותיו, הילד היה בנה של אחות של בית יתומים. הוא נבחר לניסוי בשל אופיו הרגוע והאדיש משהו ותגובתו לגירויים חיצוניים.
מה ווטסון עשה היה לחשוף את התינוק לגירויים שונים. קוף, חולדה לבנה, נייר בוער וכו'. כשהראו לילד כל אחד מהדברים האלה, הוא היה קשוב, אבל בעצם אדיש כלפיהם רגשית. הוא רק הביע סקרנות מסוימת.
מאוחר יותר, ווטסון הציג גירוי נוסף. בכל פעם שהחולדה הלבנה הופיעה, הוא צקצק במוט ברזל כדי להפיק רעש רועם שהפחיד את התינוק. לפיכך, הילד החל לקשר את הצליל עם החולדה, ולאחר זמן מה, הוא פחד כשראה את החיה. ואז, התינוק התחיל לפחד מארנבות וחיות קטנות אחרות.
מה קרה לאלברט הקטן?
הניסוי של אלברט הקטן אפשר לווטסון להוכיח שאנו יכולים לעצב התנהגות באמצעות גירויים. ברשימותיו הוא אמר שהפסיק להתנסות בגלל שהילד אומץ. עם זאת, מעולם לא היה ברור אם הפחד נשאר בו או לא לאחר הניסוי.
עם הזמן, כמה חוקרים החלו לגלות מה עלה בגורלו של אלברט הקטן. אחד המעוניינים לגלות את האמת היה הפסיכולוג הול בק. באמצעות רשימותיו של ווטסון ומסמכים אחרים, הוא מצא את הילד. ב-2009 הוא פרסם את מסקנותיו.
בהם הוא ציין שאלברט היה למעשה דאגלס מריט, ילד שסבל מהידרוצפלוס מאז לידתו ומת בגיל שש. הממצאים שלו ערערו על כל עבודתו של ווטסון וגם הפכו את הניסוי שלו למשהו אפילו יותר לא נעים, שכן הוא השתמש בילד נכה כדי להוכיח את התיאוריה שלו.
עוד השערה ועוד שאלות
פסיכולוג אחר, ראסל א. פאוול, מאוניברסיטת גרנד מקיואן בקנדה, הטיל ספק במסקנותיו של בק. הוא גם התחיל במחקר משלו וב-2012 פרסם את מסקנותיו. לדבריו, אלברט הקטן היה למעשה וויליאם אלברט ברגר, ילד נורמלי שחי חיים בריאים ומת בגיל 88. הוא גם לא אהב חיות.
גם ההשערות של בק וגם של פאוול מוצקות מאוד, אבל לא חד משמעיות. כדי לנסות ולהגיע למסקנה כלשהי, ביוני 2014 פרסם החוקר טום ברטלט מאמר חדש בו הגיע למסקנה ששני הילדים השתתפו בניסוי.
כל הנושא הוא באמת ויכוח על תקפותו של הביהביוריזם, אסכולה שספגה ביקורת קשה על הרדוקציוניזם שלה. לכך, אפשר להוסיף חוסר חיבה מסוים לג'ון ווטסון עצמו. האיש הזה ספג ביקורת על כך שהתגרש מאשתו לאחר שניהל רומן עם רוזלי ריינר, סטודנטית ששימשה כעוזרת שלו.
ג'ון ווטסון גורש מבית הספר לביהביוריזם, והם משכו את התארים האקדמיים שלו. היו לו שני ילדים עם ריינר, שאותם חינכו באופן התנהגותי למהדרין. שני הילדים ניסו להתאבד כשהיו מבוגרים, והבכור, וויליאם, הצליח.
בשנות ה-50, כל הכישורים האקדמיים של ווטסון שוחזרו, אז הוא כבר מיקד את העניין שלו בתחום אחר: פרסום.
