האדם שעומד מאחורי האבחנה

מי שמקבל אבחנה מרגיש שברגע אחד הכל השתנה, שהאתמול שלו לא זהה לזה של היום. בכוחה של המילה מישהו יצר נקודת מפנה בחייו.

מי שמקבל אבחנה מרגיש לרוב כאילו מונח לו שק אבנים על הגב. לא רק שהם צריכים לשאת את הבעיות האישיות שלהם, אלא שהם גם צריכים להסתגל ללייבל החדש שלהם. משקל והתאמה מחדש זו כרוכים במאמץ רב מצד האדם.

לפעמים הם מרגישים שהאבחנה גדולה ממה שהם. זה שקיבל חיים משלו וכמפלצת שטורפת הכל, טרפה גם אותם. הם עלולים להרגיש מוזרות בעצמם, בגוף שלהם, באישיותם ובכל הווייתם.

חיים עם אבחנה

בהנחה שהמציאות החדשה וכל השינויים הכרוכים בכך היא משימה לא פשוטה. בתחילה המילה חופפת את האדם, ויוצרת מציאות שלמרות שכבר הייתה שם בצורה כזו או אחרת לפני שמו, תפסה מקום במוחו מבלי שהוזמנה.

כשאתה פוגש את המפלצת פנים אל פנים, רק אתה מחליט אם לאמץ אותה וללמוד לחיות איתה או לחיות כלוא בקרב שישאיר פצעים קבועים. האחריות הסופית כיצד להתמודד עם המצב החדש הזה היא שלך בלבד.

קשה לחיות עם התווית ולהיות מודע לחלוטין למשמעות שלה ולוקח זמן.

הכל משתנה ושום דבר לא משתנה

כמו עונות השנה לצמחים, האבחנה היא לאדם. זה כמו יער שחווה את חילופי העונות עם חלוף החודשים. למרות שהפרחים והעצים משנים את צבעם, הם תמיד יושבים על אותה אדמה.

לפעמים האדם עלול להרגיש שהאדמה והעצים זהים. אולם ככל שעובר הזמן, עלי העצים משנים את צבעם, נופלים ואחרים נולדים. אותו עץ עשוי אפילו להיות שם או שניתן לכרות אותו ולהיעלם לנצח. אבל, למרות כל השינויים פני השטח האלה, דבר אחד נשאר וזה העובדה של תמיד צריך להיות אזור שבו צמחייה מתיישב.

אותו דבר שקורה עם היער מתרחש עם האדם. המילה משנה את האדם ואינה משנה אותו. יש חלק, קטע חיים שונה מהשאר, בכל זאת יש רובד עמוק יותר שלא משתנה ותמיד יהיה שם.

האבחנה שלי היא לא אני

לפעמים האבחנה יכולה לטשטש את האדם. למשל, מקובל לשמוע ביטויים כמו "היא דו קוטבית", "היא בדיכאון" או "היא סכיזופרנית". משפטים כאלה לא רק בשימוש שגוי, אלא גם מקדמים ומנציחים את אחת הבעיות הגדולות של מחלות נפש, סטיגמה.

לעתים קרובות משתמשים באבחונים כאילו היו תכונות בלתי ניתנות לשינוי. אבחנה היא לא שם עצם, אדם אינו דו קוטבי, דיכאוני או אנורקסי. אנשים הם לא רק אבחנות, תוויות או מילים. יתכן שבכל זמן נתון הפרעה יכולה להופיע, אך אין זה אומר שהאדם יהפוך להפרעה או יפסיק להיות היא עצמה.

יש פנים בודדות מאחורי המילה

האבחנה תמיד תהיה צמודה לפנים. אסור לנו לאבד את העין שאבחנה היא רק אוסף של תסמינים שמספרים לנו על המחלה ולא על האדם. זה נותן מידע כללי שאולי קורה לסובלים, אבל לא מספר לנו יותר עליה.

למרות הדמיון שלנו, כל ישות היא ייחודית. לכולנו יש שם, אישיות, משפחה, טעמים, תחביבים ומאפיינים מיוחדים שמבדילים אותנו מהשאר. אבחנה לעולם לא תיתן מידע על המוזרויות הללו שעלינו לגלות לאט לאט.

אבחון משומש היטב חשוב. זה אומר משהו על האדם שיש לו ומעביר מידע שימושי ברמה מקצועית, אבל לא נותן לנו את כל המידע הדרוש. אסור לנו לשכוח שמאחורי תווית יש פנים ייחודיות ובלתי חוזרות, אדם שמרגיש והוא הרבה יותר מסתם מילה.

תמיד עצמך, תמיד שונה

להיות עצמך זה מסובך כמו שצריך לשנות, להתקדם וללמוד לאורך החיים. האם אתה מעז? ראה עוד