ומה שנרודה עושה עם השיר הזה הוא לגרום לשתיקה ולשתוק להיראות טבעיים יותר.
"לשמור על שקט", מאת פבלו נרודה, עשוי להיות אחד השירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם. בו הוא מעודד אותנו לשתוק ודומם, אפילו רק לשנייה. זו גם הזמנה עבורנו לקחת חלק בטבע. מדובר במפגש מחדש עם המהויות האמיתיות שלנו כדי שכולנו נוכל לאמץ טוב לב וכבוד. וככה, כל חלק שלא במקום ישתלב במקום שבו הוא שייך.
רעיון השתיקה, או שמירה על שתיקה, הוא בהחלט נושא שחוזר על עצמו בתחום הפסיכולוגיה. אבל אי אפשר לשכוח שהעולם האמנותי והספרותי תמיד נתן לזה המון ערך. קלוד דביסי אמר ששתיקה היא לא יותר ממה שבין פתק אחד למשנהו. ובדרך זו, זה מה שנותן כל כך הרבה כוח ויופי לכל קטע מוזיקלי.
חורחה לואיס בוגס דיבר גם על כך שהיופי ועומק השתיקה פותחים עיניים באחד משיריו. הוא אמר שזה מה שעוזר לך לזכור מי אתה ומה אתה אוהב. אבל מתוך כל היצירות הפואטיות והמוזיקליות הללו, המסר שמסר לנו נרודה עם האודה שלו ב"לשמור על שקט" בולט מעל כל השאר מכמה סיבות ספציפיות. זו הזמנה להפסיק לזוז, לעצור את השחזה של ההילוכים הפנימיים שלך ולחשוב מחדש על המשמעות הריקה והמלאכותית של הדברים. הוא רצה שתזכור מה הכי חשוב...
לשתוק יכול להיות מורה טוב
באופן כללי, אנחנו שונאים שקט בדיוק כמו שהטבע שונא חלל ריק ומיד ימלא אותו בשיחים. השקט מזין את הדמיון שלנו, אבל הוא גם גורם לנו ליפול לתוך חורים עמוקים של חרדה, או למערבולת של דאגה. אנחנו פשוט לא רגילים לזה, וגם הערים שלנו לא: הן כל הזמן מלאות במלמול מכאני של מכוניות, עסקים שלא נסגרים לעולם ותעשיות שלא ישנות...
שכחנו שלשתיקה ושתיקה יש כוח. יש להם הרבה מה ללמד. הם יכולים אפילו להתנהג כמו כישוף ולטפח חלקים מסוימים בך שחשבת שאבדו. נרודה מביא בשירו את רעיון ההרהור כקבוצה, לא משנה באיזו שפה אנו מדברים. הוא אומר שבדיוק כמו שאנחנו עושים עם ילדים לפעמים, עלינו לספור עד שתים עשרה ולשתוק.
הגיע הזמן לעצור ולעצור הכל, הוא אומר. עכשיו זה הזמןלהיות בשקט, רק לשנייה אחת, ולהפיל את זרועותינו ולשקוע בממלכה שרוב הזמן לא נעימה לנו: שתיקה. אולי אם תיתן לשקט הזה להרגיע אותך, או לרווח בין שני תווים שדביסי דיבר עליהם להשתלט עליך, אתה תהיה מודע למה שאתה עושה עם החיים שלך. ועם העולם.
השיר "לשתוק"
" עכשיו נספור עד שתים עשרה וכולנו נשתוק.
פעם אחת על פני האדמה, בואו לא נדבר בשום שפה; בואו נעצור לשנייה אחת, ולא נזיז את הידיים כל כך.
זה יהיה רגע אקזוטי בלי עומס, בלי מנועים; כולנו נהיה ביחד במוזרות פתאומית.
השיר "שומר על שתיקה".
דייג בים הקר לא יפגע בלווייתנים והאיש שאסף מלח לא יביט בידיו הפגועות.
אלה שמכינים מלחמות ירוקות, מלחמות בגז, מלחמות באש, ניצחונות ללא ניצולים, היו לובשים בגדים נקיים ומסתובבים עם אחיהם בצל, מבלי לעשות דבר.
מה שאני רוצה לא צריך להתבלבל עם חוסר פעילות מוחלט. החיים הם מה שהם עוסקים בו; אני לא רוצה משאית עם מוות.
אם לא היינו כל כך חדושים בשמירה על חיינו, ולפעם אחת לא יכולנו לעשות כלום, אולי שתיקה עצומה עלולה לקטוע את העצב הזה של לא להבין את עצמנו ולאיים על עצמנו במוות. אולי כדור הארץ יכול ללמד אותנו כאילו הכל נראה מת ומאוחר יותר מוכיח שהוא חי.
עכשיו אני אספור עד שתים עשרה ואתה תשתוק ואני אלך."
הטבע כמילה נרדפת לחסד
שתיקה היא כלי טיפולי שאנשים לרוב שוכחים ממנו. אבל כולנו יכולים לסבול להשתמש בו הרבה יותר. שתיקות הן תקופות שבהן המחשבות שלך יתייצבו, ושתביני אנשים טוב יותר. שתיקה יכולה גם לעזור לך ללמוד להיות יותר חמלה ואינטימית עם האנשים סביבך. הסיבה לכך היא שהשתיקה עוזרת לך להקשיב ועוזרת לך להסתכל על דברים בזהירות ובתשומת לב רבה יותר.
ומה שנרודה עושה עם השיר הזה הוא לגרום לשתיקה ולשתוק להיראות טבעיים יותר. הוא מביא את הקשר שלנו עם האדמה כמשהו שמקרב אותנו לאני האמיתי שלנו. זה בגלל שאין רכבות או עומס במקום הזה, ואף אחד לא מנהל מלחמה. דברים טבעיים הם יסודיים גם עבורנו, הם השורשים שאנו צריכים להתחבר אליהם מדי פעם כדי לאפס את סדר העדיפויות שלנו או להתאים את תפיסת העולם שלנו ולהתמקד במה שחשוב באמת.
מה שיש שתיקה בשיר היפה הזה הוא רוח נושבת חיים שתעודד אותך לחיות אחרת. זה גם שם כדי לעזור לך להבין את עצמך טוב יותר, ולהיות יותר מכבד ושקוף. אין הרבה מוצרים תרבותיים שהם כל כך חזקים עם כל כך מעט מקום. אז אתה צריך לחשוב אחורה על אלה שעושים לעתים קרובות יותר ולעצב מציאות יפה יותר, מכובדת וחיובית יותר לכולם.
אז נסה את זה. ספר עד שתים עשרה ושתוק... ואז תן לשקט לחבק אותך.
