דאגה בלתי נשלטת לא עוזרת לאף אחד

יש אנשים שחיים במצב תמידי של דאגה בלתי נשלטת. הם מדמיינים את העתיד כשדה מוקשים עצום, מלא בסכנה, והגישה הזו מונעת מהם לחיות בשלום. הם חוששים שקרוסלת חוסר מזל תמהר עליהם מרגע אחד למשנהו.

האנשים האלה בטוחים שילדם ייכשל בבחינה בשבוע הבא. הם חושבים שהם חוטפים התקף לב ברגע שהם מרגישים עקיצה בחזה. הם נבהלים וחושבים שיש להם סרטן אם מופיעה יבלת. הם חוששים שהבת שלהם תיקלע לתאונה בכל פעם שהיא תיקח את האוטו וכו'.

נבואות שמגשימות את עצמן: השפעה פסיכולוגית מוזרה

זה בולט שלאירועים השליליים הצפויים אנשים אלה יש סבירות נמוכה מאוד להתרחש. בנוסף, הדבר המוזר ביותר הוא שלפעמים הם עצמם מגשימים את התחזיות שלהם, מה שמוביל לנבואות שמגשימות את עצמן, כפי שמכנים אותן פסיכולוגים. דרך חשיבה זו מובילה אותם להרגיש ולפעול בכיוון הפחדים שלהם.

בואו נראה דוגמה לנבואה שמגשימה את עצמה: נהג מפחד מאוד כשהוא לוקח את המכונית כי הוא חושב שהוא עומד לעשות תאונה. כשהוא נוהג ברכב, הוא עושה זאת במצב חרדה כזה שאינו נוהג בבטחה, מה שמגביר את הסיכון ללקות בתאונה שממנה כל כך חושש.

בקיצור, חלק מהאנשים מבלים את חייהם בסבל על דברים שלעולם לא קורים. לפיכך, הם נמנעים מחוויות שעלולות אף להפוך לחיוביות מכיוון שהם חוששים מהסכנות והאי-אהבתי האפשריים שעלולים להיגרם. הדאגה הפתולוגית שלהם גורמת להם להמתין ולסבול מקטסטרופות שלעולם לא יתגשמו.

4 מאפיינים של אלה עם דאגה בלתי נשלטת

חוסר ביטחון

אדם חסר ביטחון באמת מחפש וודאות, לא אמת. לפיכך, הוא או היא אינם מבינים שהאמת מבוקשת על ידי הסתכלות קדימה, סיכון שגיאות והרפתקאות ויתור בדרך כלשהי על בטחונות החיים.

האדם חסר הביטחון, אם כן, תמיד יחפש ראיות לכך שמה שהוא חושש ממנו לעולם לא יקרה, מה שמגביר את עוצמת הדאגה.

הערכה עצמית נמוכה

הערכה עצמית נמוכה יכולה לתרום לאישיות של מודאג כרוני. האדם עם הערכה עצמית נמוכה נוטה לחשוב על מה שמצופה ממנה ולא על מה שהיא באמת רוצה לעשות.

כשאנחנו חושבים על מה שמצפים מאיתנו, אנחנו מאבדים את המהות שלנו והופכים לבובות. הרצון לרצות את כולם מגביר את הדאגה שלנו באופן אקספוננציאלי.

תלות רגשית

אנשים עם תלות רגשית גדולה יותר חוששים להיפרד מהאדם שהם קרובים אליו ותלויים בו. בדרך זו, הם צריכים להתקיים יחד עם הדאגה שלעולם לא לעשות שום דבר שעלול לגרום לאדם השני לעזוב.

זהו גם מוקד דאגה חשוב, מכיוון שאנו חיים מוקפים באנשים בעלי ערך עבורנו. אם אנו תלויים רגשית, כל רמז לאובדן או קרע יאשר מחדש את הצורך שלנו בערנות יתר.

הימנעות

לאדם הנוטה להשתמש בהימנעות כדרך להתמודד עם הפחדים שלו יהיו פחדים עזים יותר ויותר. גם ללא ניגוד המציאות, פנטזיות ועובדות יתערבבו יחד בתוך אותם פחדים. האשליות הללו שורדות בדיוק בגלל שאף פעם לא מתנגדים להן.

הימנעות חווייתית היא בעיה נפוצה מאוד כיום. אנו חיים ממוקדים יותר בעתיד או בעבר מאשר ברגע ההווה. זה גורם לנו לדאוג תמידי לגבי מה שעלול לקרות או למה שקרה, ואנחנו לא חיים במלואם עכשיו.

מה אני יכול לעשות כדי להפסיק לדאוג לכל דבר כל הזמן?

עבור אנשים שרגילים לייצר אותן, מיגור דאגות אינו משימה פשוטה. עם זאת, הנה כמה רעיונות שעשויים להיות שימושיים:

• נסה להגדיר בבירור מה מדאיג אותך. שאלו את עצמכם: ממה אני דואג?" חשבו על כל דאגה ורשמו אותה. נסו לרשום חששות בצורה ברורה ככל האפשר.
• תחליט אם אפשר לעשות משהו בנידון. אם התשובה היא לא, זה לא משנה כמה אתה דואג; שום דבר לא ישנה. הסתפק בזה ונסה להסיח את תשומת הלב שלך ממנו. אם התשובה חיובית, המשך לשלב הבא.
• ערכו רשימה של דברים שתוכלו לעשות כדי לפתור את הדאגה או הבעיה שלכם. יש משהו שאתה יכול לעשות עכשיו? אם כן, עשה זאת מיד. אם לא, פתח תוכנית המפרטת מתי, היכן ואיך תעשה זאת.
• למד להסיח את דעתך. אתה יכול להקדיש תשומת לב מלאה רק לדבר אחד בכל פעם, כך שאם תמשיך להיות עסוק לא תוכל להמשיך בדאגה שלך.

איך אני יכול להסיח את דעתי אם הכל מדאיג אותי?

הקדישו תשומת לב מלאה לסביבה שלכם. אתה יכול לשנן מספרי לוחיות רישוי במכוניות. אתה יכול לנחש מה אנשים עושים למחייתם. אפשר להוסיף מחירים של פריטים בחנות, להאזין לציפורים שרות וכו'. לעשות פאזלים, תשבצים או סודוקו, לזמזם שיר, לספור לאחור ממאה, לקרוא משהו מעניין וכו'. ביצוע פעילות גופנית ושמירה על פעילות גופנית היא דרך טובה למנוע מחלות מכל הסוגים ומהווה תרופה נפלאה לדאגה כרונית.

עם זאת, כדאי לזכור משהו חשוב מאוד: אל תשתמש בטכניקות הסחת דעת כדרך להימנע מטיפול בדאגות שלך. בצע את הניתוח של החששות שלך לפני שתפנה לטכניקות הסחת דעת.

מה אני עושה אם אני לא יכול לישון כי אני כל כך מודאג?

בדרך כלל אנו דואגים יותר במהלך הלילה. כאשר אנו במיטה, מנסים להירדם, גירוי סביבתי מופחת באופן דרסטי ואנו נוטים להתמקד במחשבות ובתחושות הגוף שלנו.

נראה ברור שזה לא רעיון טוב ללכת לישון עם הראש מלא בדאגות. לכן, נסה לרשום במחברת את כל מה שמדאיג אותך ואת הפתרונות האפשריים שלהם, ולהשאיר את הדאגה ליום המחרת. אתה תרגיש בטוח יותר ותישן טוב יותר.

טכניקה נוספת שנותנת תוצאות טובות נקראת "זמן זבל". זה מורכב מהקדשה של כ-20 דקות ביום אך ורק לדאגה. אתה חייב לתזמן את "זמן הזבל" שלך ובמהלך הדקות האלה, לחשוב רק על דאגות ולא על שום דבר אחר. וכשאנחנו לא אומרים שום דבר אחר, אנחנו באמת לא מתכוונים לשום דבר אחר. בשאר היום, המוח שלך יהיה שקט כי אתה יודע ש-20 הדקות האלה מחכות לך, אז אתה רק צריך לחכות לזמן הזה. כמובן שאסור לדאוג לשאר היום.

כפי שאנו תמיד אוהבים לומר, טיפים אלו אינם נועדו להחליף את העזרה המיוחדת של פסיכולוג מוכשר. כאשר יש לך הפרעת חרדה כללית (דאגה כרונית מוגזמת), עדיף ללכת למומחה בהקדם האפשרי.