אני שמח להיות רווק

אני מרוצה לחיות את חיי הרווקות כי אני מחויב לעצמי
אני מרוצה לחיות את חיי הרווקות כי אני מחויב לעצמי, כי אני לא צריך בן זוג כדי לחוות אושר.

להיות רווק, רחוק ממצב של מערכת יחסים, באמת אומר שאתה עובר שלב מסוים בחיים במלואו ובחופשיות, מבלי שתצטרך לחכות לאף אחד או לחפש אף אחד. כי רווק לא תמיד אומר פנוי; לפעמים, זה פשוט אומר להתחייב לעצמך.

למרות שרוב המחקרים תומכים ברעיון שאנשים נשואים בדרך כלל מאושרים יותר מרווקים, הם גם מצביעים על דברים רבים ושונים: הזוגות המאושרים ביותר הם אלה שבהם בני הזוג הם בני זוג טובים וחברים נהדרים. יחד עם זאת, מקובל לעבור מערכות יחסים רבות ושונות לפני שסוף סוף מוצאים, או לא מוצאים, את האדם הנכון.

אני לא מחכה, ואני לא מחפש. אני מרוצה לחיות את חיי הרווקות כי אני מחויב לעצמי, כי אני לא צריך בן זוג כדי לחוות אושר.

ברורה עוד יותר היא העובדה שמערכות יחסים רגשיות יכולות להביא לנו את האושר הנשגב ביותר, או את הטעם של אכזבה ועצב. אהבה שווה לחוות, ללא ספק. עם זאת, זו לא צריכה להיות הסיבה היחידה שלך להיותך.

האושר, הרווחה ותחושת האיזון שלך צריכות לבוא מעצמך, כמו אש נצחית שיכולה להדריך אותך לאורך הדרך שלך, בין אם אתה לבד או יד ביד עם מישהו אחר.

כשהחברה הופכת את הרווקות למעמד חברתי

לפני זמן לא רב דיווחה התקשורת ברחבי העולם על ידיעה בשם "הנשים שנשארו מסין". במדינה המסורתית והפטריארכלית הזו, מדיניות הילד האחד השתנתה, כאשר גלגלי הקידמה החלו לדרוש יותר כוח אדם. זה מרמז שנשים חייבות למלא את תפקידיהן על ידי מתן ילדים. לפיכך, כאשר בחורה לא התחתנה עד גיל 25, היא ומשפחתה מזוהים ומתויגים על ידי התקשורת הממלכתית.

הצעירות הללו זוכות לכינוי "שנג נו" (נשים שנשארו) וקוראים להן להיות חלק מסוג של שיווק כדי לחפש מערכת יחסים כפויה. עם זאת, כבר חלה נקודת מפנה ניכרת כאשר הנשים הללו מנסות להשתחרר מהסטיגמה. הם מגנים על הרווקות שלהם ומעל לכל, הם נלחמים על האינדיבידואליות שלהם, דבר שלא משתלב במיוחד בהקשר פוליטי קומוניסטי.

במדינות רבות, רווקות הפכה למעמד חברתי, ולכן, לקטגוריה. במציאות, אתה לא צריך לנסוע לסין כדי לראות סוג זה של התנהגות. בהקשרים כמו שלנו, הרעיונות האלה מרומזים יותר, אבל נוכחים באותה מידה. רווקים אינם נחשבים ל"שאריות", אלא "לא שלמים". למעשה, במדינות רבות, להיות רווק בגיל 40 הוא מעט יותר מכישלון אישי.

אני לא מחכה, ואני לא מחפש
אני לא מחכה, ואני לא מחפש.

רק כדוגמה, שקול את ההמחשה הפשוטה אך המפורשת למעלה. הוא מאת אידליה קנדלס, והוא מתאר את המציאות העדינה של רווקות במקסיקו. למרות שאינן נראות טוב על ידי החברה, נשים רווקות חיות לבד אך ללא סבל, מבלי להיות מדוכאות. הם מרגישים בטוחים ונהנים מחברתם, למרות שרוב החברה לא מבינה.

אני לא מחכה או מחפש אף אחד

לפני מספר שנים התפרסם מאמר שחולל מהפכה בעולם האקדמי בכך שהציב את המילים "בשמחה" ו"רווק" זו לצד זו. במשך עשרות שנים, האושר הגיע רק מהיד של אהבה, של להיות בזוגיות, של חיים משותפים עם מישהו.

לפעמים רווקות היא מחיר החופש, והיא מלמדת אותנו יותר מכל סוג של חברה.

לפתע, סינגל הפך לאופנתי, ואפילו סוכנויות נסיעות ומארגני אירועים ראו פלח שיווקי חדש ל"ניצול". עם זאת, בסופו של דבר, משווקים מתמקדים לא ברווקות, אלא בעידוד רווקים למצוא בן זוג, לנטוש את הרווקות שלהם. ואנחנו נכנסים לאותו מעגל קסמים.

זו גם אירוניה חברתית וגם עסקית שעומדת בניגוד למציאות. בואו נסתכל על זה קצת יותר בפירוט.

רווק ולא מוכן להתערבב

רווק אינו צומת דרכים או חדר המתנה שבו אתה מחכה להציג את עצמך מחדש לתפקידך כבן זוג, כשותף או כבן לוויה רגשי. חלק מהרווקים פשוט לא מוכנים להתערבב.

כל מקרה הוא ייחודי וכל אחד נושא את המטען שלו, אבל יש גם הרבה אנשים שבסופו של דבר מגלים שרווקות מאפשרת להם חיים מעשירים יותר. הם יכולים להתמסר לתחומי העניין והתשוקות שלהם, ואפילו לקבל החלטות משמעותיות יותר כשהם לבד.

כמובן שיש אנשים שרוצים למצוא את איש החלומות שלהם, את האדם שמתאים לקימורים ולקצוות שלהם וחולק את אותם ערכים, אבל זה לא אומר שהם צריכים להיות אובססיביים או לחפש אותם בכל פינה בעולם. לפעמים אתה צריך לתת לעצמך להימצא, בזמן שאתה מתקדם בדרך של צמיחה אישית, שבו אתה יכול להרגיש טוב עם עצמך.

איפה אתה לא מצפה לכלום, ומקווה להכל...