מופע הטרומן וההתעוררות
כמעט 20 שנה לאחר יציאתו לאקרנים, The truman show (peter weir, 1998) הוא עדיין אנדרטה חינוכית בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. הסרט הזה מצליח לתאר בצורה ברורה את התהליך המורכב של התעוררות התודעה באמצעות מדיה וסמלים.
מצפון ותודעה נחתכים מאותו בד
כדי להבין מה זה אומר לעורר את המצפון שלנו, עלינו להבין מהו המצפון ומהי תודעה.
לפי המילון של הוובסטר, מצפון הוא התאמה למה שאדם מחשיב לנכון, נכון או טוב מבחינה מוסרית. תודעה היא מצב המאופיין בתחושה, רגש, רצון ומחשבה.
לכן, התעוררות של התודעה מתרחשת כאשר אדם לא רק מודע לכך שהוא נוכח בעולם, שהוא קיים. זה כשהיא משהו או מישהו שקשור לעולם.
אנו יכולים גם לחשוב על תהליך זה כעל הזמן שבו אנו מבינים את ההתעלות שלנו. ברגע זה נדלק בתוכנו ניצוץ שגורם לנו לפקפק בכל מה שנאמר לנו.
כשנגיע לנקודה הזו, אנחנו יכולים להחליט לחיות עם מה שאנחנו כבר יודעים, או להתגבר על הפחדים וחוסר הביטחון שלנו כדי לעזוב את "המערה".
המיתוס של "המערה"
הפילוסוף היווני אפלטון (427-347 לספירה) יצר את האלגוריה של "המערה" כדי לסמל את הידע האנושי. לפי התיאוריה שלו, האדם הוא כמו אסיר במערה, וכל מה שהוא יודע הוא רק צל, או השתקפות, של המציאות.
אבל החיים האמיתיים מתרחשים מחוץ למערה. קשה לנו להבין כי מעולם לא יצאנו מהמערה והתרגלנו לעבוד עם הצללים. במילים אחרות, אנחנו לא יודעים מה אמיתי, או שאנחנו מפחדים מזה.
מהי המערה שלנו? בית המשפחה שלנו והסביבה בה גדלנו. בדרך כלל, מערכת ערכים מוטבעת בנו בילדות. אלה עשויים להיות דתיים, פוליטיים או כל דבר שביניהם.
אנו מאמינים במסורות הנובעות מהלידה בקהילה מסוימת, והן נותנות לנו את הזהות שלנו. זו הסיבה שהרבה אנשים לא אוהבים דברים חדשים. הם חוששים לאבד את זהותם.
בני אדם תמיד מחפשים ביטחון. מכאן נובעת הנטייה שלנו לאמץ מסורות שאותן נוהגים אהובינו. עם זאת, לא החברה ולא המשפחה מלמדות אותנו איך "להסתכל" (אם כי אולי נוכל להתבונן).
הם לא מעודדים מחשבה ביקורתית. ילדים מעטים גדלים עם מבוגרים שמלמדים אותם לנתח, להשוות ולהיות בעלי דעה משלהם. אף אחד לא מעודד אותם לתרגל מודעות עצמית.
התעוררות התודעה של טרומן
טרומן, הדמות הראשית של הסרט, הוא אדם שמעולם לא קיבל את ההחלטות שלו. ברגע לידתו, תוכנית טלוויזיה לקחה אותו להיות הגיבור של התוכנית שלו.
כל ההחלטות שהוא מקבל (דייט, להתחתן, לקנות בית, לעבוד...) הן לא באמת החלטות שלו. היוצר של תוכנית הטלוויזיה מנחה את כל מעשיו. היוצר, במקרה זה, מושווה לאל.
טרומן שמח ולא מודע לחלוטין להכל. הוא גר בכיפה ענקית שהמפיקים בנו עבורו, העיר שבה הוא גר.
כשהוא כן חושד במשהו או מרגיש צביטה של ספק, הוא לא יכול לעזוב את עולמו כי הוא נשלט על ידי פחד. מפיקי התוכנית החדירו בו פחדים מסוימים, כמו הפחד שלו מהאוקיינוס וטראומה שחווה עם אביו.
אבל מגיע שלב שהוא לא יכול להתעלם מהספקות שלו יותר כי עולמו אינו מה שהיה.
האמת היא שכולנו כמו טרומן. הסיכוי היחיד שיש לנו להיות אותנטי הוא כשאנחנו מרגישים את הניצוץ הזה, את המודעות הזו. הרצון שלנו הוא הדבר היחיד שיכול לעזור לנו להתגבר על הפחד שלנו ממה שעשוי לחכות בצד השני.
חשיבה היא מעשה החופש הטהור ביותר
כאשר אנו מעוררים את התודעה שלנו, אנו מקבלים אנרגיה ונחישות לעזוב את אזור הנוחות שלנו ואת הסביבה שלנו. התחושה שהדברים יהיו ברורים יותר אם נתרחק מהרגיל מעודדת אותנו...
ואז מאוחר יותר, אנחנו שואלים את עצמנו: מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי? האם האמונות שלי עדיין מספקות אותי? במי אני בוטח? במה אני מאמין? מה האמת?
התשובות שלך צריכות להיות יקרות יותר עבורך מאשר דעתו של כל אחד אחר. זה בגלל שהם מושלמים בשבילך. הם מותאמים במיוחד עבורך ולא עבור אף אחד אחר.
קל לחשוב שאנחנו לא חופשיים כי לכולנו יש אחריות (משפחה, בית ספר, עבודה), אבל באמת חשיבה היא מעשה החופש הנגיש ביותר.
אנחנו חופשיים לחשוב ולדמיין מה אנחנו רוצים. אנו גם חופשיים לקבל החלטות על סמך המחשבות הללו. טרומן - יש לו גם הזדמנות לגלות את האמת.
כאשר אנו דבקים במה שאנו יודעים ובמה שלימדו אותנו תמיד, אנו מפריעים לצמיחה שלנו. אבל אנחנו יכולים להתגבר על הפחד שלנו מהלא נודע ולחפש ידע.
זה הזמן שבו אנו פוסלים את הדרך שלנו ורוכשים עקרונות, ערכים ואמונות משלנו. הם יהיו בריאים יותר, אותנטיים ופחות דיסוננטיים.
התגברות על הפחדים האלה תהפוך אותך לחופשי יותר. כדי לעשות זאת אתה צריך רק שני מרכיבים: התעוררות ואומץ.
