שישה סרטים שנויים במחלוקת ביציאתם לאקרנים
כמה סרטים שנויים במחלוקת שנויים במחלוקת מסיבה כלשהי. למרות זאת, רבים מהם מתמידים בזיכרון התרבותי והפכו לחביבי כת. אלו סוג הסרטים שמציינים עידן, קובעים אסתטיקה חדשה או יוצרים שערורייה מוסרית.
במאמר זה נדבר על שישה סרטים שנויים במחלוקת. ההפקות האלה הכילו את סצנות המין המפחידות ביותר, את האלימות הכי נוראית או את השפה המגונה ביותר. או לפחות כך זה נראה באותו רגע, שבו פעילים, חסידים דתיים ושומרי תרבות נבהלו ביתר קלות.
ובכל זאת, חלק מהסרטים הללו זכו בפרסי אוסקר והם בין הטובים ביותר, למרות (או אולי בגלל), אופיים השנוי במחלוקת. עכשיו אנחנו חייבים להבהיר משהו. לא נדבר על סרטים מטורפים כמו סרט סרבי, שואת קניבל או בלתי הפיך. אנחנו בעצם רק רוצים להמליץ לכם על כמה סרטים שהתיישנו יפה למרות היותם שנויים במחלוקת וקצת "שנואים" ביציאתם לאקרנים.
הר ברוקבק (2005) מאת ang lee
זה בטוח לומר ששמרנים פוליטיים ודתיים היו בהלם מהסרט הזה, שעיצב רומנטיקה הומו/ביסקסואלית מיינסטרים על המסך. עם זאת, הרבה מבקרים והציבור שיבחו אותו. כמעט רבע מאה אחרי הסרט Making Love עם נושא דומה (1982), המלודרמה הזו, המועמדת לסרט הטוב ביותר, עלתה בבכורה. הוא מספר את סיפורם של שני בוקרים צעירים שיצאו לדייט בלתי צפוי בזמן רועים ב-1963 וכיצד אהבתם השפיעה על חייהם בשלושת העשורים הבאים.
ראשית, כמה ארגונים קתולים שמרניים אמרו שהסרט "פוגע מבחינה מוסרית" בגלל התיאור הבוטה שלו של מערכת יחסים הומוסקסואלית. אחרים מתחו ביקורת על הסרט כתעמולה מינית. קבוצות פונדמנטליסטיות נוצריות שמרניות ציטטו את הסרט כהאדרה של הומוסקסואליות שמניעה אג'נדה מינית. בסופו של דבר, מי שביקר את הסרט תויג כ"הומופובי".
למרות שהוא נתפס כסרט "מהפכני" לקולנוע הגאה, אף אחד משני השחקנים הראשיים של הסרט, הבמאי שלו או כותביו לא היו הומוסקסואלים. כשהמפיקים הכריזו על הסרט, הם מעולם לא התייחסו ספציפית לרקע ההומוסקסואלי שלו.
Baise moi (2000) מאת Virginie despentes
הכלאה של רוצחים מלידה ותלמה ולואיז, הדרמה הזו על שתי נשים שסבלו מהתעללות והפכו לעירניות נאסרה בצרפת. המחלוקת הייתה גדולה בגלל הצנזורה שלה שכן אותה אלימות נפוצה בסרטים בכיכובם של גברים.
זה מתייחס ליצירת אמנות נועזת ושערורייתית על כעס מיני נשי. בריחה חסרת רחמים וחסרת היגיון של שתי נשים חזקות הגיעה להיות שיתוף הפעולה הראשון בין הקולנוענית הצרפתייה וירג'יני דספנטס ושחקנית הפורנו לשעבר קורלי טרין ת'י. התסריט עובד מהרומן של דספנטס עצמו מ-1995. אנשים רבים רואים בו סרט פולחן.
חייו של מונטי פיתון של בריאן (1979, בריטניה)
מונטי פייתון יכול לעשות צחוק מהמלכה בלי למשוך אויבים בלי בעיה. אבל ברגע שהם עשו סאטירה על בטלן נצרת ממוצע ששגה כמשיח, הם התחילו לקבל איומי מוות. ארגונים נוצריים התלוננו שללעוג לישו הוא חטא מוות. במציאות, זה היה די אירוני. בעבודה זו, פייתון למעשה לעג לקנאים דתיים.
הפסיכו של אלפרד היצ'קוק (1960), אחד הסרטים השנויים במחלוקת בכל הזמנים
יצירת האמנות הזו בשחור-לבן הפתיעה את אלה שהיו מעריצים של מותחני הטכניקולור המלוטשים של היצ'קוק. הסרט גם העז להרוג את הכוכבת ג'נט לי במחצית הראשונה.
המותחן הפסיכולוגי העוצמתי והמורכב הזה מאת אלפרד היצ'קוק היה "האם" של כל סרטי האימה והמתח המודרניים. זה פתח לבד עידן של חותכי מסך נחותים עם רציחות מדליקות וגרפיקה מזעזעת.
פסיכו גם שבר את כל מוסכמות הסרטים. בסצנה הראשונה, הוא מראה את המנהיג הנשי שלה לבושה רק תחתונים. הוא הרג את הכוכבת הראשית שלו, ג'נט לי, הרבה לפני שהסרט הסתיים. זירת הרצח במקלחת היא עכשיו קלאסיקה.
יתר על כן, Psycho הוא כל כך מורכב שהצופה צריך להשתמש במספר הדמיות כדי ללכוד את כל הניואנסים שלו. אף מבקר לא באמת הבין את הסרט הזה עם יציאתו לאקרנים. הקהל הרגיש את האימה והמתח עמוק בתוכם, בהתחשב בכך שהסיפור כלל נושאי טאבו כמו התלבשות, גילוי עריות מרומז ונקרופיליה.
האיש עם זרוע הזהב (1955) מאת אוטו פרמינגר
פרנק סינטרה מככב בסרט זה של אוטו פרמינגר. זה הסרט ההוליוודי הראשון שאי פעם מתאר התמכרות להרואין. זו הייתה ללא ספק סיבה לפאניקה עבור כל בעלי המוסר.
במקום זאת, הצופים הסתכנו בטיפוח התמכרויות שונות. געגוע לקטעי המונטאז' הקולנועיים האלגנטיים של סול באס ולפסקול הסרט של אלמר ברנשטיין. לאחר שעשה היסטוריה עם כרמן ג'ונס, אוטו פרמינגר ביים את הסרט נואר הנועז הזה.
לוליטה (1997) מאת אדריאן לין
לוליטה עדיין יכולה להפתיע מישהו אפילו 35 שנים לאחר ההסתגלות המתונה של קובריק. הגרסה החושנית והארוטית של הבמאי אדריאן לין לרומן של ולדימיר נבוקוב מ-1997 על "נימפה" בת 14 (דומיניק סוויין) ומורה אובססיבית כלפיה בשם הומברט הומברט (ג'רמי איירונס).
מההתחלה, העובדה שהוא דיבר על נושא כה טאבו ורגיש של מיניות נעורים ופדופיליה עריות גררה ביקורת חריפה. קבוצות קיצוניות האשימו את הסרט בקידום פדופיליה.
עם זאת, כאשר אתה באמת מנתח את זה, הסרט לא סבל ולא קידם כל סוג של התנהגות אנטי-חברתית, מכיוון שהוא כמעט ולא הכיל עירום נשי (הם השתמשו בכפיל גוף בסצנת סקס לילית קצרה באור חלש), תוך הקפדה מיוחדת על היבט זה לאורך כל הצילום.
