אינטראקציוניזם סמלי: מתן משמעות לתקשורת
אינטראקציוניזם סימבולי היא תיאוריה שצמחה בסוציולוגיה שהתרחבה לתחומים אחרים כמו אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה חברתית. תיאוריה זו מנתחת אינטראקציות ומשמעויותיהן. לפיכך, הוא מבקש להבין את התהליכים שבהם אנשים הופכים לחברים בחברות. במילים אחרות, הוא לומד פעילויות חברתיות ויצירה עצמית.
אינטראקציוניזם סימבולי מבוסס על פרשנויות. לאנשים יש פרשנויות שונות למציאות. עם זאת, פרשנויות אלו יהיו דומות יותר בקרב האנשים סביבנו.
אחד ההבדלים התרבותיים שיוצרים את הבעיות הרבות ביותר כאשר אנשים מטיילים הם סמלים. למשל, אם מישהו מושיט את כף ידו לעבר אדם אחר, הייתי מבין שהוא אומר לנו לעצור או להיות בשקט. עם זאת, יווני יתייחס לזה כעלבון ולבנוני היה מנטרל את עין הרע.
התחלות של אינטראקציוניזם סימבולי
אינטראקציוניזם סמלי נוקט עמדה נגד אמיתות מוחלטות. בפרט, היא טוענת שאין אמת אחת, אלא אמיתות סובייקטיביות שונות לכל מצב. במילים אחרות, ה'אמת' שונה בכל קהילה.
כדי להבין את ה'אמיתות' השונות הללו, אינטראקציוניזם סימבולי חוקר את היחסים בין אנשים וסמלים. המטרה הסופית היא להבין את זהות הפרט והארגון החברתי.
אנו יכולים למצוא דוגמה קלאסית לאינטראקציוניזם סימבולי בתה. אנו יכולים לצרוך את המשקה הזה בליווי טקסים שונים, כל אחד מהם סמלי בדרכו שלו. לדוגמה, תה אינו מייצג את אותו הדבר עבור אירופאי כמו עבור יפני. האירופאי אולי ישתה תה לגירוי ויכין אותו פשוט מבלי לתת להכנתו חשיבות יתרה. עם זאת, היפנים יעשו טקס הכנה וישתו את התה עם אחרים. תה אומר דברים שונים עבור האנשים האלה.
לסיכום, אינטראקציוניזם סימבולי מציע שאנו מגדירים את עצמנו תוך התחשבות במשמעויות השונות שמשתמע מהיות אדם בהקשרים ספציפיים. מכיוון שאנו יצורים חברתיים, המשמעות הזו של 'להיות אינדיבידואל' תהיה תלויה במידה רבה באינטראקציות שלנו עם אנשים אחרים.
דורות של אינטראקציוניזם סימבולי
ישנם שני דורות גדולים של אינטראקציוניזם סימבולי. הראשון חושב שלפעולות תמיד יש משמעות. מצד שני, השני סבור שחיי חברה הם מעשה.
דור ראשון
הדור הזה האמין שמערכות יחסים עם אנשים אחרים בונות זהויות אישיות. למערכות היחסים הללו תמיד יש משמעות והן סמליות. לכן, הזהות של כל אדם מתגבשת באמצעות סיטואציות ומקומות ספציפיים שבהם האדם יוצר מערכות יחסים. המשמעות שאנשים נותנים לאינטראקציות אלו תגדיר את זהותם האישית או האינדיבידואלית.
הדור הזה הכריז שפעולות הן יותר מסתם הרגלים או התנהגויות אוטומטיות. ניתן היה לפרש את כל הפעולות. לפיכך, השפה היא הייצוג של עמדותיו, כוונותיו, עמדותיו ומטרותיו של הדובר. זה אומר שהשפה היא סוג של אינטראקציה ואנו יוצרים איתה מציאות.
עבור דור זה, הפרט הוא ייצוג שנוצר באמצעות השפה. במילים אחרות, הפרט נוצר באמצעות אינטראקציות עם אחרים. עם זאת, מה שנוצר אינו האדם, אלא ה"עצמי" של אותו אדם או זהותו.
דור שני
עבור הדור השני, הזהות נבעה גם מהתפקידים שאנשים מאמצים. כאשר אנו מקיימים אינטראקציה עם אנשים אחרים, אנו בדרך כלל מאמצים תפקידים חברתיים. אלו דפוסי התנהגות שהחברה מגדירה. אחת הדרכים להבין תפקידים היא לצפות בתוכניות ריאליטי בטלוויזיה. המשתתפים נוטים לאמץ תפקידים דומים בכל מופע. למשל, תמיד יש אויב, מתבודד שלא יכול להפסיק לבכות, שני אנשים שמגיעים למערכת יחסים וכו'.
הדור השני הזה קבע שאנשים הם שחקנים. אנשים פועלים וממלאים תפקיד שתפקידים חברתיים קובעים. אנחנו עושים מה שאחרים מצפים מאיתנו לעשות בהתאם לתפקיד שלנו. אבל אנחנו לא משחקים תפקיד רק כשאנחנו מתקשרים עם אנשים אחרים. באופן דומה, אנחנו גם ממלאים את תפקידנו במקומות ובזמנים שבהם אנשים אחרים לא מסתכלים עלינו. המשמעות היא שבסופו של דבר אנו מפנים ומקשרים את התפקיד הזה לזהות שלנו.
אינטראקציוניזם סמלי בפסיכולוגיה חברתית
הקשר בין אינטראקציוניזם חברתי לפסיכולוגיה ניכר יותר מכל בהקשר של פסיכולוגיה חברתית. לפי ענף זה, אנשים יוצרים זהויות חברתיות עם כללים וערכים ספציפיים. בזמנים שבהם זהויות חברתיות הופכות חשובות יותר, סביר יותר שאנשים יפעלו על פי הכללים והערכים הללו.
למרות שהפסיכולוגיה החברתית חורגת מתפקידים ומקבלת שהנורמות החברתיות מנחות התנהגות, היא הושתתה על אינטראקציוניזם סמלי. משהו שאנחנו לא יכולים להכחיש הוא שאנשים מפתחים את הזהות שלהם, הן אינדיבידואלית והן חברתית, כאשר הם מקיימים אינטראקציה עם אנשים אחרים.
לכן, אינטראקציה עם אנשים מתרבויות שונות עם ראש פתוח יעזור לנו להבין אחד את השני טוב יותר. בנוסף, זה יגדיר מחדש את הזהות האישית שלנו וישנה את הדרך בה אנו מבינים את העולם.
