חמלה אנושית: איינשטיין ומחשבותיו
בשנת 1950, אלברט איינשטיין כתב מכתב לאב שזה עתה איבד את בנו הקטן למחלת הפוליו. המכתב היה מלא עומק וסמליות. עשרות שנים לאחר מכן, ה"ניו יורק טיימס" פרסם את המכתב. איינשטיין מעולם לא ידע שנוסחת ההישרדות והתקווה שלו תשתף את כולם. ואכן, מכתב זה הדגים בצורה מושלמת את מחשבותיו על החמלה האנושית.
אחד הדברים הראשונים שאנשים שמו לב למכתב היה שמילותיו הכילו סוג של פילוסופיה. אי אפשר לקרוא לזה דת, אבל אפשר לקרוא לזה סוג מסוים של רוחניות קוסמית, יחד עם תחושת התעלות.
אלברט איינשטיין היה אבי תורת היחסות. במכתב זה הוא הסביר כיצד נוכל להקל על כאב האובדן אם נבין שכל אחד מאיתנו מהווה חלק ממכלול גדול בהרבה. יתר על כן, מה שאנו חושבים שנעלם למעשה נשאר בתוכנו, בכל חלק בהוויה שלנו.
חמש שנים לאחר שכתב את המכתב, אלברט איינשטיין מת ממפרצת. איכשהו, וכמעט מבלי משים, הוא תרם את המתנה הקטנה והייחודית הזו למורשת האדירה שלו ממילא בתחום המדע, במיוחד בפיזיקה. המסר החל להסתובב באופן נרחב עם הופעת האינטרנט והרשתות החברתיות. ואכן, היום המסר שלו רלוונטי מתמיד.
"בן אדם הוא חלק מהשלם, שנקרא על ידינו "יקום", חלק מוגבל בזמן ובמרחב. הוא חווה את עצמו, את מחשבותיו ורגשותיו כמשהו נפרד מהשאר - מעין אשליה אופטית של תודעתו. השאיפה להשתחרר מהאשליה הזו היא הנושא האחד של הדת האמיתית".
-אלברט איינשטיין-
חמלה אנושית: איינשטיין והשקפותיו
לעתים קרובות אנו מתעלמים מהעובדה שאלברט איינשטיין היה יותר מסתם מדען מבריק. הוא היה הומניסט, כנר, והוא היה מחויב לערכים חברתיים. יתר על כן, הוא היה מורה ראוי להערצה וחבר נאמן. ואכן, התכתבויותיו ומסמכיו שהתקיימו באוניברסיטת פרינסטון משקפים עובדה זו. בין מגוון רחב זה של התכתבויות ניתן למצוא מכתבים מדמויות כמו זיגמונד פרויד, ברטרנד ראסל, תומס מאן, ג'ורג' ברנרד שו, פרנקלין ד' רוזוולט ואלברט שוויצר. יתר על כן, יש מכתבים באוקיינוס העצום של התכתבויות שמספרים לנו שאלברט איינשטיין, מעל לכל, תמך מאוד בכל פעם שאחרים סבלו.
דוגמה אפשר לראות במכתב ששלח למלכת בלגיה. אליזבת מבוואריה ואלברט איינשטיין היו חברים קרובים וחלקו תשוקה למוזיקה. ב-1934 מת בעלה בתאונת טיפוס הרים, טרגדיה שהרסה אותה. עם זאת, אבי תורת היחסות איכשהו מצא את המילים הנכונות לנחם, לעודד ולתת לה כוח.
הוא עשה את אותו הדבר עבור רוברט ס. מרקוס, חבר נאמן ואהוב שאיבד את בנו בשנת 1950. במכתב זה בולט מושג מסוים המבדיל אותו משאר המכתבים. למען איינשטיין, החמלה האנושית הייתה מנגנון של ישועה והדרך שבה אנו מבינים את החיים.
מכתב מלא בסמליות
קשה לתת תקווה לאלה שאיבדו את הדברים היקרים להם ביותר. במקרים אלה, אין טעם לומר "אני מצטער" או "הם תמיד יהיו בלב שלך". עם זאת, מה שאלברט איינשטיין ניסה לעשות במכתבו היה להזמין את מר מרקוס לראות מעבר לכאב שלו ולראות שכל אחד מאיתנו הוא חלק ממכלול הרבה יותר גדול.
אל לנו לסבול את הייסורים והכאב של האובדן לנצח. אנחנו צריכים להתעלות מעל המצבים הללו ולחוש חמלה, אהבה וחיבה לכל מה שמקיף אותנו.
קרא גם: שמונה דהרמות עולמיות על ניתוק"אשליה זו היא מעין כלא עבורנו, המגבילה אותנו לרצונות האישיים שלנו ולחיבה לכמה אנשים הקרובים אלינו. המשימה שלנו חייבת להיות לשחרר את עצמנו מהכלא הזה על ידי הרחבת מעגל החמלה שלנו כדי לחבק את כל היצורים החיים ו הטבע כולו ביופיו".
-אלברט איינשטיין-
חמלה אנושית: איינשטיין והנוסחה שלו
אלברט איינשטיין לימד אותנו שאנחנו לא קיימים בנפרד. אכן, לאינדיבידואליזם אין משמעות או מטרה בעולם תלוי הדדי, ביקום שבו כולנו חלק ממכלול. החמלה האנושית מאפשרת לנו להתעלות, ללכת מעבר לעצמנו כדי להגיע לכל מה שמקיף אותנו.
אנושיות אמיתית חורגת מעבר לדתות, אידיאולוגיות, אנוכיות, פחד ודעות קדומות. עם זאת, עליך לזכור שאלברט איינשטיין לא היה האדם היחיד שנתן את הפרספקטיבה הקוסמית הזו לחמלה האנושית.
למעשה, קארל סייגן מזכיר לנו באחד מספריו שעלינו להשתמש בחמלה, באינטליגנציה ובטכנולוגיה. לכן, אנו יכולים ליצור חיים משמעותיים ומכבדים עם הפלנטה, המאפשרים לנו לגעת בכוכבים . אסור לשכוח את דבריהן של שתי הדמויות הבלתי נשכחות הללו מעולם האסטרונומיה והפיסיקה.
