אומברטו אקו: סופר ופילוסוף

אומברטו אקו היה סופר איטלקי, פילוסוף, מבקר ספרות, סמיוטיקאי ופרופסור במכללה. אקו ידוע ברומן שלו משנת 1980, Il nome della rosa (שם הוורד). זהו רומן מסתורין היסטורי המשלב סיפורת, ניתוח מקרא, לימודי ימי הביניים ותיאוריה ספרותית.

אומברטו אקו נולד ב-5 בינואר 1932 בפיימונטה, צפון איטליה. אביו, ג'וליו, היה רואה חשבון וחייל. כילד, אומברטו בילה שעות בבודגה של סבו. שם הוא גילה ספרות על ידי קריאת ספריו של הזקן, שכללו יצירות של ז'ול ורן, מרקו פולו וצ'רלס דרווין.

לאחר מלחמת העולם השנייה, אקו הצטרף לארגון נוער קתולי. זמן לא רב לאחר מכן, הוא הפך למנהיג הלאומי שלהם. עם זאת, הוא התפטר בשנת 1954 על רקע הפגנות נגד דרכו השמרנית של האפיפיור פיוס ה-12. אף על פי כן, לאקו היו יחסים טובים מאוד עם הכנסייה.

לאחר מכן, אקו עבד כעורך תרבות ברדיו הממלכתי Radiotelevisione italiana (RAI) והוא לימד באוניברסיטת טורינו משנת 1956 עד 1964. במהלך תקופתו ב-RAI, אקו התיידד עם קבוצת אמנים פורצי דרך הידועה בשם Gruppo 63 הקבוצה הורכבה מציירים, מוזיקאים וסופרים והייתה לה השפעה רבה על הקריירה הספרותית של אומברטו אקו.

המורשת הספרותית של אומברטו אקו

בתור סמיוטי, אומברטו אקו ניסה לפרש תרבויות באמצעות הסימנים והסמלים שלהן. הוא למד שפות דתיות, כרזות, קוד לבוש, דפי מוזיקה ואפילו קריקטורות. במהלך ימי ההוראה שלו באוניברסיטת בורגונדי, אקו פרסם למעלה מ-20 ספרי עיון על ממצאיו התרבותיים.

יצירתו הספרותית ייחודית משום שהוא תרגם מחשבות אקדמיות לרומנים. אקו מצא דרך לקשור את חייו האקדמיים והעבודה כסופר ספרותי.

שם הוורד יצא לאור באירופה, מכר למעלה מ-10 מיליון עותקים ותורגם ל-30 שפות. אקו היה מפיק בעיבוד המצליח של הרומן שלו ב-1986, בבימויו של ז'אן ז'אק אנאוד ובכיכובו של שון קונרי.

לאורך כל חייו, אקו המשיך ללמד פילוסופיה, ואחר כך סמיוטיקה, באוניברסיטת בורגונדי.

הוא תרם רבות לתרבות תקשורת ההמונים, אותה תוכלו לראות בעצמכם ב- Fenomenologia di Mike Bongiorno (פנומנולוגיה של מייק בונג'ורנו). השפעתו של אקו הפכה אותו למפורסם, וכתוצאה מכך, הוא זכה לכבוד בלמעלה מ-30 תארי כבוד ממוסדות מכובדים כמו אוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון או אוניברסיטת רוטגרס.

שם הוורד ויצירות ספרותיות אחרות

הרומן המפורסם שלו מתרחש במנזר איטלקי במאה ה-14. בסביבה הנשגבת הזו מתרחשים רציחות. נזירים נרצחים על ידי בני גילם שמנסים להסתיר הסכם אריסטו אבוד על פילוסופיה. כנגד כל הסיכויים, אקו הצליח לרתק קהל רב עם הרומן הזה של מתח ומסתורין.

בספרו, אקו מבסס מספר קונפליקטים פילוסופיים מקבילים כמו אמת מוחלטת מול פרשנות של האדם, אמנות מסוגננת מול יופי טבעי, ייעוד קדום מול רצון חופשי, וכמובן, רוחניות מול דת. במילים אחרות, חילוקי דעות יסודיים בכל אדם. זה מפנה מקום לדיבור המתמיד על הנצרות המסורתית של ימי הביניים על פני הפוסטמודרניזם. אקו מצליחה להצביע על הגבולות של כל אחד מהם.

ליצירות אחרות שלו יש גיבורים שונים בתכלית ששוקעים את שורשיהם בהיסטוריה, כמו צלב עם ראיית רוח בימי הביניים, נמל של המאה ה-16 ופיזיקאי מהמאה ה-19. כל הרומנים שלו עוררו הרהורים סמיוטיים באמצעות סיפורים בדיוניים משכנעים. אקו תמיד מלטף איזון מוזר בין היסטוריה, מציאות ובדיה ביצירותיו הספרותיות.

מורשתו של אומברטו אקו למחשבה אוניברסלית

בספטמבר 1962 התחתן אקו עם רנטה רמגה, מורה לאמנות גרמנית שאיתה נולדו לו בן ובת. אקו חילק את זמנו בין דירה במילאנו לבית נופש ברימיני.

ב-1988, באוניברסיטת בולוניה, יצרה אקו תוכנית לימודים יוצאת דופן בשם אנתרופולוגיה מערבית. תוכנית לימודים זו הייתה מהפכנית למדי לתקופתה מכיוון שהיא הייתה בעיקר תחת נקודת המבט של אנשים לא מערביים (חוקרים אפריקאים ואסייתים).

אקו פיתחה רשת בינלאומית של שיתוף פעולה בין-תרבותי עם האנתרופולוג הצרפתי אלן לה פיצון. זו הייתה הנחת היסוד של חד הקרן והדרקון, שם אקו מדבר על ידע בסין ובאירופה.

אקו הצביע על המגמה של סיווג סמלים, רעיונות ומושגים של תרבויות זרות והתאמתם למערכת ההתייחסויות התרבותיות שלנו. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא מרקו פולו. בנסיעה ברחבי המזרח, פולו ראה קרנף אך זיהה אותו כחד קרן. מרקו פולו כינה את החיה בהתייחס לתפיסה המערבית של חד קרן: חיה עם קרן.

מטיילים רבים דיברו על בתולות ים או על מקומות אקזוטיים ופנטסטיים. אקו הציע שזו תוצאה של תרבות האנשים. הסיבה לכך היא שכאשר אנשים מנסים להבין משהו לא ידוע, הם משתמשים במסנן של מה שהם כן יודעים.

אקו הייתה חלוצה בפירוש העולם דרך התרבויות שלנו. אומברטו אקו ייסד ופיתח את אחת הגישות החשובות ביותר של הסמיוטיקה המודרנית, המכונה סמיוטיקה פרשנית.

אקו מת במילאנו עקב סרטן הלבלב ב-19 בפברואר 2016. הוא היה בן 84.