לב בצל - סיפור על צדק
"לב בצל" הוא סיפור על צדק שמתרחש לפני הרבה מאוד שנים כשלשום דבר לא היה שם והדברים עדיין היו בתהליך. יום בהיר אחד, האלים נפגשו והסכימו ליצור ירק שיהיה אצילי ונעים לכל בני האדם. גם בני אדם היו חדשים.
אז, לאלים הייתה הערכה מיוחדת לבני אדם, ולכן, הם רצו לעשות להם מתנה מיוחדת. האלים חשבו שהם יכולים ליצור טעם שהפך את האוכל האנושי להרבה יותר טעים. אז, הם חיפשו ירק שיוכלו לשלב ברוב המתכונים שלהם. זה בדיוק איך הם עיצבו בצל.
בהתחלה, האלים יכלו להבחין רק בטעם שלהם. אז הם הכינו פרי קומפקטי, שונה לגמרי ממה שיש היום. זה היה רך והיה לו טעם טעים. זה הלך טוב כמעט עם כל אוכל. לפיכך, בני האדם שמחו כשהחלו לראות אותו בגנים שלהם. הסיבה לכך היא שהוא נבט באופן ספונטני בהתחלה.
"אנחנו חיים על הפלנטה הזאת כאילו יש לנו עוד אחד ללכת אליו."
-טרי סוורינגן-
לב בצל - ממלכה
הסיפור הזה על צדק מספר שהבצל הפך במהרה לשליטים של כל מטע. הם הגיעו בצבעים שונים וכולם ראו בהם את התכשיטים האמיתיים של הטבע. בני האדם היו מרוצים מהם; לא משנה כמה הם אכלו, הנוכחות שלהם בארוחות שלהם תמיד נתנה להם נופך מיוחד.
הפופולריות של הבצל גדלה עד כדי כך שתוך זמן קצר הייצור שלהם הגיע לרמות בלתי נתפסות. בדרך זו, נטיעת בצל זינקה והם איבדו שליטה עליו. הסיפור הזה על צדק מספר שהיו כל כך הרבה פרדסים נטועים בצל שבני אדם שכחו מצמחים אחרים. כך, שאר הפירות והירקות החלו להיעלם.
הגיעה תקופה שמספר הבצלים היה כזה שבני אדם החלו לקטוף את השורשים שהם נטעו בהתלהבות כזו קודם לכן. זה הוליד את מה שאפשר להתייחס אליו כ"טבח הבצל".
הסיפור הזה עוסק בצדק. לפיכך, האלים החליטו להתערב כשהם מתמודדים עם גישה אנושית זו. הם שלחו מגיפה גדולה שדללה את כל הבצלים על האדמה. לכן, בני האדם החלו לטפח שוב צמחים אחרים. עם זאת, רבים מהם זכרו את הטעם הטעים של הירק שעורר כל כך הרבה מהומה.
האוכל שלהם כבר לא היה כמו פעם. אז, האלים סוף סוף הבינו שבני האדם היו מצבי רוח וחסרי יציבות. הם לא ידעו מה לעשות עם המתנות האלוהיות שהיו להם. הם רצו יותר מהמעט שהיה להם. אבל הם בזו למה שיש להם עודף. האלים לא הבינו למה.
בני אדם חזרו בתשובה, בכל מקרה. לכן, הם הפצירו באלים שיחזירו את הירק הטעים שפעם כל כך אהבו. הם שמרו כמה דגימות בצל באולימפוס כמזכרת לאותו פרק. אז, הם החליטו לתת לבני אדם הזדמנות שנייה לאחר שראו כמה הם עצובים.
סיפור על צדק
האלים עמדו לשלוח כמה בצלים כדי לתת להם שוב לשגשג על כדור הארץ. עם זאת, הבצלים היו מבועתים לאחר שבילו בגן עדן ורכשו רגשות. הם חששו שבני האדם חסרי המצב יחזרו להיות אובססיביים אליהם וימשיכו להכחיד אותם פעם נוספת. אז, אל החוכמה ראה הזדמנות טובה ללמד בני אדם לקח. הם היו צריכים ללמוד להעריך את מה שהשמיים שלח להם ולנהל אותו בחוכמה.
לכן, למחרת, בני אדם מצאו נורות קטנות בגנים שלהם. הם נראו כמו בצל, אבל הם היו קטנים מדי. עד כדי כך שהם לא העזו לקצור אותם מכיוון שחשבו שהם יגדלו יותר. עברו כמה שבועות ואז, יום אחד, הנורות הקטנות התעוררו מכוסות בשכבה חדשה. שכבה זו גרמה להם להיראות מבוגרים יותר. בני אדם החלו לחשוב שהכדורים הקטנים האלה יכולים להיות זן חדש של בצל.
"הלב של בצל", סיפור על צדק, מספר שהבצלים המשיכו לצבור שכבות עד שהם שחזרו את הצורה הישנה שידעו בני האדם. כמובן, בני האדם היו מאוד מאושרים. עם זאת, הם שמו לב שהחלק הפנימי היה שונה כשחתכו אותם; הם לא נראו קומפקטיים ובנוסף, היו להם כמה שכבות.
סיכום
לבסוף, הם הבינו שיצא נוזל מעצבן כשחתכו אותם בסכין. זה קרה בגלל שהאלים חשבו שחשוב לזכור את טבח הבצל שהתרחש פעם. זו הסיבה שכל מי שחותך בצל חייב לבכות. בני אדם חייבים לזכור לנצח שלכל מה שקיים בטבע יש ערך ותורם לחיים כפי שאנו מכירים אותם.
