עזוב את אותו אדם שלא עשה דבר כדי להישאר
עלינו להרפות מהאדם שמעולם לא עשה דבר כדי להישאר, מאותם אנשים עם רגשות זמניים שגרמו לנו להשקיע מזמננו ותקווה. לשחרר דורש אומץ, אבל רחוק מלקבל את זה כסוף, אנחנו צריכים לראות בזה התחלה של משהו חדש.
מי לא נאלץ בשלב מסוים לסגור פרק בחייו? לפעמים קוראים לזה "מעגלים סגורים".
כדי לגדול, אנו משחררים דברים מסוימים, תוך כדי לזכות באחרים. החיים הם התקדמות בלתי ניתנת לעצירה שמציפה אותנו ועוצרת נשימתנו, ולא כדאי להישאר תקועים במשהו או עם מישהו שדוחף אותנו למטה כמו אבן שנופלת בבאר. האדם שלא מזהה אותנו, שפוגע בנו ושוחק את הווייתנו, את המהות שלנו כאדם, מפר את הצמיחה שלנו.
עכשיו, זה אולי קשה להבין את זה ואנחנו רוצים לא לראות את זה לזמן מה, אבל אומללות היא משהו שאף אחד לא יכול להסתיר. זה כואב, דועך ומכבה אותנו. אז אל תתן לזה. בחיים תמיד מגיע הזמן שבו הכי טוב לשחרר, לשחרר...
שחרור, סגירת פרק בחיינו לא מתייחסת רק להיפרד מהאדם שחולק איתנו חיים, זה מעשה של אומץ. יכול להיות שזה לא אתה שעוזב, אולי אתה באמת זה שננטש. במקרה הזה, הרעיון של להרפות, לקחת את ההפסקה הזו ולהתקדם שוב, הוא חיוני.
לסגור את המעגל הזה של חיינו שבו עדיין יש כאב צורב של נטישה לוקח זמן. יש לחיות את הצער, להתאבל, להניח אותו, ולאחר מכן לקבל עליו כדי להראות סליחה. ברגע שהפצע ייסגר ונשתחרר ממשקל היכולת לסלוח, נרגיש קלים יותר ומוכנים להרפות לחלוטין.
עלינו להרפות מהאדם שנטש אותנו, כי אם לא, נמשיך להיאחז בשלל רגשות שליליים שיפגעו בנו יותר ויותר מיום ליום. והפעם אנחנו נהיה האחראים.
נטישה היא שבירת חוליה, ולכן כדי להתאושש עלינו "לחזור" לעצמנו. כשהקשר נשבר עלינו למצוא את עצמנו מחדש, לדאוג לעצמנו, לסייע לעצמנו בחיזוק הקשר עם ההערכה העצמית שלנו כדי להתקדם. התחזק.
אל תזין בנוסטלגיה, אל תצמיח עין על אתמול כי העבר כבר לא קיים, הוא עזב, הוא לא שם... ותזכרי, מעל הכל, שמי שחי בנוסטלגיה אינו עושה דבר מלבד להאכיל את הסבל, ו "נאחז בו", עושה אידיאליזציה של העבר ואיבוד ההווה. הסיכוי שלך להיות מאושר הוא "כאן ועכשיו".
האדם שמזין כעסים, רחמים וטינה הופך להיות שבוי של מה שפגע בו. האדם שגורם לך כעס ומתמקד בפחד שלך הופך אותך לשבוי של הרגשות השליליים הנצחיים שלך.
סליחה היא לא קלה. לפעמים אנחנו מניחים שסליחה היא ויתור על עצמנו, שזה כמו להיכנע ולראות את עצמנו כקורבנות. זה כל כך רחוק מהאמת.
כדי לסלוח עליך לחזור לבטוח בעצמך. אף אחד לא חזק כמו האדם שמסוגל לסלוח לאדם שפגע בו כי זה מראה בתורו שהוא התגבר על הפחד שלו, לא מפחד יותר מהאויב ושהוא מרגיש חופשי.
השחרור מהטינה והכעס מחזיר אותנו למצב ההתחלתי שלנו, הלב שלנו נרפא שוב וזה מזניח את הרגשות השליליים האלה. רק אז פעולת ה"השתחררות" הופכת קלה יותר להשגה ומרגישה משחררת.
אל תשקיעו את זמנכם במישהו שכבר לא מגיע לו, במישהו שלא עשה דבר כדי לעמוד לצידכם, או להילחם עבורכם. נקה את הדרך והציע להם חופש, תן להם ללכת. כי לא כדאי להילחם בזרם, כי כל דלת שנסגרת היא הזדמנות שנפתחת.
תמונות באדיבות מילה מרקיז, שונה ארבק, לוסי קמפבל
