הדמעות שלא בכיתי, העצב שהתעלמתי ממנו
הדחקת הרגשות שלנו היא משהו שכולנו עושים, חלקם יותר מאחרים. לפעמים, זה מה שלימדו אותנו לעשות מילדות. למעשה, הרעיון הוטבע בנו: " אל תבכי", "ילדים גדולים לא בוכים" " אנשים חזקים אף פעם לא מראים את העצב שלהם".
אולי, עכשיו, כמבוגרים, אנחנו תמיד מחפשים פינות קטנות בודדות שבהן נוכל לשחרר קצת קיטור, שבהן נוכל לשחרר את הקולות שלנו ואת הכאב שלנו. בדרך זו אנו משחררים את עצמנו מאותם עומסים, מוצאים הקלה בפרטיות, ומגיחים, ללא שינוי לעין הציבור, להתקדם.
עם זאת, יש אנשים שלא רק נמנעים משחרור רגשי, אלא, או בגלל חינוך או אישיות, מעדיפים לא להרגיש בכלל. בגידה, שכחה ועצב מסתתרים מתחת למסכת החיוך והם מפנים את הלחי השנייה לקול הפנימי שלהם.
הדחקה רגשית היא ההיפך מהבנה רגשית. מישהו שמסתתר הוא מישהו שלא רוצה להבין את הטבע המבוך של הרשת הרגשית שמגדירה אותו כאדם. עם זאת, להודות בשבריריות שלנו פירושה ללמוד להיות חזקים. זה ידע נגד הכחשה נגד חולשה.
הדחקה רגשית, צעד אל התהום
הדחקה רגשית פירושה, פשוטו כמשמעו, הפעולה של הכלה או מיתון של הדחפים, האינסטינקטים, התשוקות או הרגשות שלך. זה תהליך של הסתרת משהו בפנים לא רק מעיני העולם, אלא גם מעיניך. למה? לפעמים קשה להבין למה, אבל פסיכולוגים מדברים על דפוסים חינוכיים וגם על תהליכים חברתיים, פסיכולוגיים ואפילו ביולוגיים.
ההיפך מהדחקה הוא אמפתיה רגשית. זה כרוך בהכלה, אינטימיות ואמפתיה לאחרים ולעצמנו. אינטליגנציה רגשית היא סוג האינטליגנציה הכי שימושי והכי יקר שיכולנו להיות לנו.
הדחקה רגשית
אז למה אנחנו בוחרים להשתיק את העצב שלנו? מדוע לפעמים הדחקה רגשית מועילה לנו יותר?
- זה מנגנון הגנה. אם אני לא אגיב לבגידה שלך או לעוול אחר, ובמקום זאת אבחר להמשיך הלאה בהקדם האפשרי מבלי לעצור לחשוב על מה שאני מרגיש, אוכל להימנע מלהכיר בכאב שגרמת לי, והכאב הזה לא ייראה. להשפיע עלי.
- זו אסטרטגיה של הגנה עצמית. אם אסתיר את העצב והכאב שלי, אמנע מלהיראות כמו קורבן לאחרים – להראות את הכאב הרגשי שלי זה להראות פגיעות ואיבוד שליטה, וזה משהו שלא כולם יקבלו או יוכלו להתמודד איתו.
- בורות רגשית. זה אולי יפתיע אותך, אבל יש אנשים שמכל סיבה שהיא לא נחשפו לסבל, לכישלון או לאכזבה. לדוגמה, קחו בחשבון רבים מבני הנוער בחברה של היום, שחונכו בתרבות המכסה כל אחד מצרכיהם, שבה הם מפתחים סובלנות נמוכה מאוד לתסכולים יומיומיים. אם הם חוו אובדן או כישלון של משהו חשוב עבורם, התוצאה הסבירה ביותר תהיה שהם ירגישו מוצפים או פשוט 'נעולים'. במצבים אלה, אנשים פשוט בוחרים בהכחשה או בתמיכה רגשית.
הדמעות שאתה לא בוכה היום יהיו חללים בלתי נתפסים מחר. עצב לא מוכר מקרב אותך יותר ויותר לקצה תהום שאליה אתה עלול ליפול בצורה של מחלה או טראומה.
כיצד עלינו להתמודד עם עצב ואכזבות?
עלינו להבין שאושר אינו מגיע עם משך מובטח. קבלה של הרגע הנוכחי, עם כל גווני האפור שלו, היא דרך טובה לחיות עם שלמות ואיזון רגשי גדולים יותר, כאשר העצב נלקח כחלק מהחיים ומהצמיחה שלנו.
לפעמים יש לנו את היכולת להפריד את המציאות הפנימית שלנו מהמציאות החיצונית. הסיבה לזה? אנחנו מתנתקים מהרגשות שלנו ומהאני הפנימי, מסתתרים מאחורי מסכת של רווחה. אבל אז מגיעות המיגרנות, העייפות וכאבי השרירים שאנחנו מכסים במשככי כאבים, בלי לדעת שהם סימפטומים.
תסמינים של אומללות, של דמעות שלא בכינו כשהיינו צריכים לעשות זאת, של עצב שסירבנו להכיר ולנהל - תסמינים שעכשיו לקחו אותנו כבני ערובה.
לעולם אל תעזוב למחר דמעות שאתה יכול לבכות היום. הוציאו את זעמכם, זעקו את הצער וקחו אחריות על הכישלונות שלכם במקום להסתיר אותם. הבנה רגשית היא סוג של שחרור שעלינו לתרגל כל יום.
