עם הזמן למדתי
ישנם שיעורים מסוימים שאסור לשכוח, כי הם אלו שמייחדים אותך ומגדירים אותך. החיים לא אומרים כלום, ובכל זאת מראים לך הכל; וזה מורה כל כך מדהים שאם לא למדת את השיעור שלך, זה ילמד אותך שוב.
"אחרי זמן מה אתה לומד את ההבדל העדין בין להחזיק יד לכבול נשמה. ואתה לומד שאהבה לא אומר להישען לחברה לא אומר ביטחון. ואתה מתחיל ללמוד שנשיקות הן לא חוזים וחברות מתנות אינן הבטחות. ואתה מתחיל לקבל את התבוסות שלך בראש מורם ועיניך פקוחות, בחסד של אישה, לא בצער של ילד. ואתה לומד לבנות את כל הדרכים שלך על היום בגלל מחר הקרקע לא בטוחה מדי עבור תוכניות ולעתיד יש דרך ליפול באמצע טיסה. לאחר זמן מה אתה לומד שאפילו שמש שורפת אם אתה מקבל יותר מדי. אז אתה שותל את הגינה שלך ומקשט את הנשמה שלך, אניבמקום לחכות שמישהו יביא לך פרחים. ואתה לומד שאתה באמת יכול להחזיק מעמד, אתה באמת חזק, ובאמת יש לך ערך... ואתה לומד ולומד... עם כל פרידה שאתה לומד."
-חורחה לואיס בורחס-
ולזה אנחנו קוראים בית הספר של החיים; זה מה שמלמד אותך שאתה לא מפחד מהחושך, אלא ממה שיש בו, ואתה לא מפחד מגבהים, אלא מנפילה. החיים גם עוזרים לך להבין שזה לא שאתה לא סומך על האנשים שסביבך, אלא אתה מפחד להידחות.
זה עוזר לך להבין שאתה לא מפחד מאהבה, אלא מחוסר אהבה בתמורה. ואם אתה לא רוצה לשחרר, הבעיה שלך היא שהאדם כבר איננו. וכל זה הוא רק חלק מהחיים. זה סוג החוכמה שאתה לא יכול למצוא בספרים ושאף אחד לא יכול ללמד אותך. זה החלק האחד שאנחנו צריכים ללמוד בעצמנו, והוא הולך לכאוב; זה כואב כי בסופו של דבר אתה לומד דרך נפילות ואכזבות.
זה כאב שמחזיק אותך במתח עד שהוא דועך, ורק אז אתה הולך רחוק יותר ומטפס לשלב הבא בסולם שלך. כי עמוק בפנים, אתה יודע שלמי שנרתע משינוי יש משאלת מוות פנימית.
אז תאהב את המקום שלך בעולם, ותאהב וחי את החיים במלואם. העריך את החבורות והמכות כי הן הופכות אותך לאנושי; תעמוד שם ותלחם בכל כוחך בשאננות; אל תחיה למען העתיד ולעולם אל תאבד את חוש ההומור שלך, לא משנה מה.
