אהבה הופכת אותנו לאינטליגנטיים יותר, לפי מדעי המוח
אנשים אומרים לעתים קרובות שכאשר אדם מתאהב, הוא מאבד את דעתו בדרך זו או אחרת. ובכן, למעשה, מדעי המוח הוכיחו שההפך הוא הנכון! אהבה הופכת אותנו לאינטליגנטיים יותר!
כאשר אדם מאוהב, מספר דברים משתנים במוח ובפיזיולוגיה שלו. החוויה הזו מאוד מיוחדת, בדיוק בגלל זה.
כל מי שמאוהב, במיוחד בחלק המוקדם של מערכת היחסים, מרגיש ער יותר ומחובר רגשית לעולם. כמו כן, הם יותר אמפתיים וחומלים.
העובדה היא שאהבה הופכת אותנו לבני אדם טובים יותר. עם זאת, בנוסף לכך, מדעי המוח גילו שאהבה הופכת אותנו גם לחכמים יותר. למה? הכימיה של האהבה שוכנת בעיקר במוח, והטרנספורמציה שההתאהבות טומנת בחובה מגיעה גם לאזורים המבצעים פונקציות קוגניטיביות.
"לחוש את האהבה של אנשים שאנו אוהבים זו אש שמזינה את חיינו."
-פבלו נרודה-
אהבה הופכת אותנו לאינטליגנטיים יותר
כדי להגיע למסקנה שאהבה הופכת אותנו לחכמים יותר, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת שיקגו סרקה את מוחותיהם של כמה אנשים שהיו מאוהבים. תמונות אלו, יחד עם בדיקות אחרות, הראו שאנשים שאוהבים גם חושבים מהר יותר, תופסים רעיונות והתנהגויות של אנשים אחרים בצורה ברורה יותר, והם גם יצירתיים יותר.
כדי להגיע למסקנות אלה, החוקרים השתמשו באלקטרודות. הם הניחו את האלקטרודות על ראשי המשתתפים ולאחר מכן הראו להם סדרה של צילומים, כולל אחד מבן זוגם. בנוסף, הם גם אמרו להם שמות שונים, כולל שם בן זוגם.
לאחר מכן, החוקרים גילו ש -12 אזורי מוח הופעלו כאשר אנשים אלה ראו את יקירם או שמעו את שמם. אחד האזורים שהראו פעילות אינטנסיבית במיוחד היה הג'ירוס הזוויתי, אחד האזורים הקשורים באופן מסורתי לחשיבה מופשטת ויצירתיות. למעשה, פעילות זו לא פסקה כאשר המשתתפים ראו תמונות של אנשים אחרים או שמעו שמות אחרים.
"מאבד את דעתך"
תוצאות המחקר היו חד משמעיות למדי. לפיכך, אתה לא "מאבד את דעתך" כשאתה מתאהב. למעשה, נראה שאהבה באמת הופכת אותנו לאינטליגנטיים יותר.
בהקשר זה, חוקרי המחקר משווים את הג'ירוס הזוויתי לרובוט קטן שיכול להפעיל רשת עצבית מורכבת, שכן אזור זה קשור מאוד לאזורי מוח אחרים.
הג'ירוס הזוויתי ממלא תפקיד בפונקציות כמו עיבוד מספרים ושפה, כמו גם נתונים אוטוביוגרפיים מורכבים ביותר. משמעות הדבר היא שיחד עם האהבה, אנו רוכשים גם יכולת מיוחדת להבין את ההתנהגויות שלנו בצורה טובה יותר. זה קורה ברמה עמוקה יותר מאשר במצבים רגילים.
הגברת המחשבה והתפיסה הזו גורמת לאנשים מאוהבים להיות מסוגלים יותר להבין התנהגויות של אנשים אחרים ברמה עמוקה יותר. לפיכך, הם תופסים מאפיינים של אנשים אחרים בצורה יעילה יותר ומזהים את רגשותיהם בצורה טובה יותר. זו הסיבה שהחוקרים הגיעו למסקנה שאהבה הופכת אותנו גם לאנשים טובים יותר.
מעבר לריסוק הראשוני
ברור שכל הפעולות והתגובות המוחיות הללו אינטנסיביות יותר בשלב ההתאהבות. עם זאת, מחקר אחר מצא שניתן להבחין באותן השפעות בהמשך מערכת היחסים. כל עוד האהבה הייתה נוכחת, היו יתרונות אמיתיים מאוד, גם אם האהבה הזו לא הייתה מבעבעת כמו בהתחלה.
מחקר מאוניברסיטת קליפורניה אישר זאת. הפעם, החוקרים חקרו מספר זוגות שהיו ביחד 21.4 שנים בממוצע. המשותף לזוגות הללו הוא שכולם עדיין טענו שהם מאוהבים בבני הזוג שלהם. החוקרים גילו שהמוח שלהם הגיב באופן דומה לזוגות שהזכרנו לעיל, שהתאהבו לאחרונה.
תצפית מסוימת הייתה כמות מוגברת של דופמין במוחם. דופמין הוא נוירוטרנסמיטר בעל השפעות מועילות על מצב הרוח של האדם וגם משפיע על הפעילות הקוגניטיבית. בעיקרון, זה עוזר לווסת ולווסת זרימות מידע. בהקשר זה, מחסור בדופמין מוביל לזיכרון, קשב וקשיים בפתרון בעיות.
על סמך כל העדויות הללו, נוכל להגיע למסקנה שאהבה אכן הופכת אותנו לאינטליגנטיים יותר. אינטליגנציה כזו חלה לא רק על עניינים קוגניטיביים למהדרין, אלא גם מקיפה את העולם הרחב יותר של אינטליגנציה רגשית.
