לטבע: להיפטר מדברים חומריים

למה לבחור לחיות כמו קבצן כשיש לך הכל? למה לוותר על כל מותרות ונוחות כדי לחיות כמו פרא? אולי אתה רק רוצה לחיות, במובן המחמיר של המילה. להיות בחיים, לאכול כדי לשרוד, להרגיש חלק מהטבע, לשכוח את מה שהחברה מכוננת, ולהיות חופשי... זה מה שעוסק ב-Into the Wild, סרט משנת 2007 בבימויו של שון פן.

לתוך הטיעון של הפרא

ספרו של ג'ון קרקאואר הוא ההשראה לסרט והוא מדבר על סיפור אמיתי: הסיפור של כריסטופר מקנדלס. הוא היה צעיר שנולד בווירג'יניה והשתייך למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה. הוא חי ילדות טובה עם הוריו. עם זאת, במציאות, מאחורי ההופעות של משפחת מודל, דיונים היו תכופים מאוד. מקנדלס היה צעיר שהצטיין בלימודיו מגיל צעיר. הוא סיים לימודי אנתרופולוגיה והיסטוריה ואהב לקרוא.

שניים מהסופרים האהובים עליו היו טולסטוי ות'רו. הם נתנו לו השראה והובילו אותו לקבל את ההחלטה הרדיקלית ביותר בחייו. נמאס לחיות בעולם של מראית עין, לעשות תמיד את מה ש"הוא היה צריך לעשות", לחיות בעולם חומרני לחלוטין, ולפעול לפי הכללים, הוא החליט לעזוב הכל מאחור. הוא תרם את כל חסכונותיו לצדקה והתחיל טיול סולו, בלי שום דבר מלבד התרמיל שלו וכמה חפצים.

גיבור נולד

מקנדלס רצה לחוות מצב של חופש מוחלט. הוא רצה להיות אחד עם הטבע. זה לא היה קל, אבל זו הדרך שהוא החליט לעצמו.

החזון הרומנטי הזה של החיים ושל הצד הפראי שלנו הפך את mccandless לסוג של גיבור אגדי שהזין את הפולקלור הפופולרי האירופי של המאה העשרים. עם זאת, מאחורי האגדה, תמיד יש אמת אפלה אפשרית יותר. צד מתעתע שהביא לביטול המיסטיקה של הגיבור המודרני הזה ומעלליו הגיע לגדודי חסידיו.

Into the wild מציג את הגרסה המתוקה ביותר של דמות זו כאוסף של אגדות המסופרות על ידי אחותו ועל ידי מקנדלס עצמו. הוא נוסע במקומות לא מסבירי פנים ובשבילים מרתקים וגם נופל למקומות האפלים ביותר של הערים הגדולות...

חופש

האם באמת נוכל להיות חופשיים בעולם מלא בהתחייבויות והטלות? אנחנו יכולים לדבר על חופש חברתי, פוליטי וחופש דיבור, אבל הם בהחלט מוגבלים. האם באמת נוכל לדבר על חופש אם קיימים גבולות?

אין להגביל את החופש, במובן המחמיר שלו. לכן, מושג החופש שיש לנו היום נמצא בהסתגלות מתמדת. כאשר אנו חושבים על חופש, אנו חושבים על חופש כתלוי במשהו. למשל, חופש חברתי תלוי ומוגבל בחוקים ובמוסר.

מקנדלס הרגיש שמעולם לא היה חופשי, שכל מה שעשה בחייו מצופה ממנו. החברה מאלצת אותנו לפעול לפי כללים: ללמוד, לעבוד, לקנות בית בכסף שהרווחת... הכל קשור לדברים חומריים.

אנשים מסיימים את הקולג' כסמל של מעמד, של כוח, של "להיות מישהו", במקום ללמוד באמת. במקביל, תארים אקדמיים פותחים את הדלתות להשיג עבודה על מנת להשיג כסף כדי שיוכלו לקנות דברים חומריים שיעשו אותם "מאושרים".

מקורה של האוטופיה

מקנדלס נהנה ללמוד וללמוד, אבל הוא לא ראה בכך מטרה או אובייקט שהוא רצה להחזיק. תואר אקדמי לא היה חשוב לו. עם זאת, משפחתו חגגה את זה כהישג גדול, כמשהו שכל "בן טוב" צריך לשאוף אליו. אבל, עבור מקנדלס, זה לא היה יותר ממכשול לחיפוש שלו אחר חופש.

הצעיר הזה החליט ליישם את האוטופיה שלו הלכה למעשה, ויתר על הכל כדי להיות חופשי. לא היה אכפת לו להתמודד עם תנאים קיצוניים כמו שינה ברחוב או ציד לאכול. הוא רצה להיות כמו חיות הבר הללו שחיות על פי הטבע (וחוקיו). הוא רצה לחוות חופש מקסימלי, משהו שעבור רוב בני האדם הוא לא יותר מחלום, אוטופיה... עבור מקנדלס, זו הייתה מטרה ברת השגה.

אל הטבע: המיתיפיקציה

כאילו זה היה מסעו של הגיבור, Into the wild מציג את התפתחות הדמות ואת החיפוש שלו אחר חופש. אנשים שידעו על מסעו של מקנדלס הזינו את האגדה, ולאט לאט היא הפכה למיתוס. זה משהו שנראה די מסובך עכשיו, כי הטכנולוגיות השתלטו על חיינו, והפכו אגדות למשהו מהעבר.

גיבורים בדרך כלל מרגישים קודם כל קריאה לצאת למסע שלהם. הם עושים הישגים, ובשלב מסוים, המצוקות שלהם הופכות כל כך חזקות שהם גורמים להם לשקול לוותר. מאוחר יותר, קורה משהו (על טבעי או לא) שגורם להם לקבל בחזרה את אמונתם ולהמשיך במסעם.

מקנדלס הפך לסוג של גיבור מודרני עם הטיול שלו, דמות ראויה לאגדה. אין ספק, רבים מהישגיו היו מוגזמים, מעוותים ואפילו מושפלים, אבל כל זה הפך ללא מוצא למיתוס. כולם שמעו עליו וכאשר נמצא מת, סיפורו קיבל חיזוק. מותו תרם רבות ליצירת המיתוס.

המאבק על אידיאלים

מקנדלס הפך לאוטופיה, לאנשמת המאבק על אידיאלים. Into the Wild עוסק בתקווה, בהנאה מהטבע במצבו הטהור, בהתגברות על מצוקות, ובעיקר, הפסקה. הפסקה מהשגרה שלנו, מהמונוטוניות שבה אנחנו מה שיש לנו. הפסקה מחיים שבהם שולט החומר החומרי ושכחנו שכולנו בני תמותה.

לוקוס טריביליס ולוקוס אמנוס

מקנדלס ידע ללכוד את המהות הזו, חי רק כדי לחיות ולא שום דבר אחר, נהנה ממה שהטבע נתן לו, גם אם נעשה חשוך וקשה. הסרט מציג את העיר כ"לוקוס טריביליס", כלומר זה המקום שאליו הוא לא שייך. זה מקום שבו אנשים שלא רוצים לציית לכללים נידונים לחיות באומללות מוחלטת.

לעומת זאת, הטבע מייצג את הלוקוס amoenus. זה המקום האידילי שבו גברים שוויתרו על דברים חומריים לא צריכים שום דבר אחר. בעיר, מקנדלס הולך למקלט, מחפש את הנוחות של מיטה, אך בסופו של דבר הוא דוחה אותה. למרות תנאי מזג האוויר הקשים, הכל היה טוב יותר עבורו מאשר לגור בחלק החשוך ביותר של העיר. לא היה לו מקום שם, לא היה מקום לאוטופיה שלו. במקום הזה היה צריך לקנות הכל בכסף.

הסרט אל תוך הפרא בוודאי משיג את משימתו. הוא מצליח להעיר אותנו מאותו עולם לא אמיתי שמשעבד אותנו כדי להוציא אותנו מאזור השגרה ומאזור הנוחות שלנו. זה אפילו מעודד אותנו לחפש חופש!