הורים מגוננים יתר על המידה וחסרי חיבה
הורים מגוננים מדי וחסרי חיבה עלולים להזיק לילדיהם. יש אנשים המאמינים שאסטרטגיה טובה לגידול ילדים כרוכה בתערובת של סמכות ו"מנות קטנות" של חיבה. לדרך זו להבנת גילויי חיבה ורגש הייתה השפעה שלילית על משפחות רבות. למעשה, זה מנוגד ישירות לגידול ילדים טרנספורמטיבי ודינמי, שבו לרגשות יש תפקיד מהותי.
משפחות מגוננות יתר וחסרות חיבה הן גרסה נוספת לסוג מוזר של דיכוי רגשי שקיים במשך דורות.
איך הורים מגוננים יתר על המידה וחסרי חיבה?
מי שסובל מהתעללות במשפחתו משקף זאת בהתנהגותו. הימנעות חווייתית היא בריחה התנהגותית מהמציאות שבה נמצא הפרט. הסביבה שלו אינה מציעה שום חיזוק חיובי והתנהגותו היא תגובה לכך. הימנעות חווייתית היא בריחה מהכאב, וכתוצאה מכך, מהחיים עצמם.
הורים מגוננים מדי וחסרי חיבה אינם בהכרח רשלניים או מתעללים פיזית. למרות שהם אוהבים את ילדיהם, הם לא מראים זאת.
כאשר הורים מגינים יתר על המידה אך אינם מביעים אהבה או חיבה בשום צורה, קל לילד להיות לכוד בדינמיקה המשפחתית הזו. הרמזים ההתנהגותיים סותרים, הטוענים להגן על הילד אך אינם מספקים מקלט בטוח בבית. מבחוץ מסתכלים על זה, נראה שההורים עושים עבודה נהדרת. עם זאת, היעדר חיזוק חיובי או גילויי חיבה פוגעים בילד. שלא לדבר על היעדר עידוד כלשהו לילד לפתח את עצמאותו.
דוגמה למשפחה מגוננת יתר על המידה וחסרת חיבה
כדי להבין את הדינמיקה הזו בצורה טובה יותר, בואו נסתכל על דוגמה. תאר לעצמך גבר בן 40 הולך לראות פסיכולוג. הוא לא יודע מה קורה לו כבר שנים. הוא קבע ערכים, במיוחד במונחים של מה שהוא לא יסבול. אף על פי כן, ההיגיון שלמד במשפחתו הוגדר על ידי מה שהוא לא אמור לעשות. זה התנה אותו להיות רגיש מאוד לביקורת אך למעשה אטום לחיזוקים.
אמו כמעט מעולם לא נישקה או חיבקה אותו. הפעמים המעטות שעשתה היו אחרי "בהלה" או "כשהוא היה חולה". היא אספה אותו מבית הספר, הוא תמיד היה לבוש היטב, והיא הייתה בשלנית מצוינת. אמא שלו דאגה להכל.
מטופל זה מדבר על כך שהוא אינו מסוגל ליהנות לחלוטין מחוויות מסוימות. הוא דואג הרבה מדברים רעים שיקרו לילדיו ובקושי נהנה מההישגים שלהם. הוא מקשר קשר הדוק בין תחושת רגשות למתח וחרדה. בנוסף, לעתים קרובות הוא מקבל משוב שלילי בעבודה עקב הדיכאון שלו. לא משנה מה הוא עושה, הוא אף פעם לא מרגיש כשיר.
הורי מסוקים שלא נותנים לרגלי ילדיהם לגעת בקרקע
האיש בדוגמה הקודמת הוא תוצאה של אמא במסוק ואב נעדר. כאשר הורה אחד נעדר, ההורה השני לעיתים קרובות מפצה יתר על המידה. התוצאה היא תשומת לב מוגזמת שבסופו של דבר מהווה מחסום לפיתוח אוטונומיה ועצמאות.
הפסיכולוגית הולי שריפין ועמיתיה מאוניברסיטת מרי וושינגטון הבחינו כיצד הורות במסוק משפיעה על ההגדרה העצמית והרווחה של סטודנטים. הם גילו שסוג זה של הורות קשור לחרדה ודיכאון. ההשפעות ארוכות הטווח הן חוסר שביעות רצון כללית מהחיים.
יש הורים שמפקחים כל הזמן על ילדיהם, אבל הם לא אוהבים אותם ללא תנאים.
אני לא פוגע ולא עוזר לך
יש ילדים שחסרים אהבה וחיבה בחייהם. זה נכון אפילו עם הורים שאינם קרים במפורש, תוקפניים או רשלניים.
הורים רבים משתמשים בביטויי אהבה וחיבה ככלי לגידול ילדים. זה ידוע גם בתור דחייה סמלית, המתבטאת לעתים קרובות באופן מילולי כצורות עונש מרומזות. לדוגמה, "אני לא אוהב אותך כשאתה מתנהג כך" או "אני אוהב אותך, במיוחד כשאתה מתנהג כמו שהתנהגת הלילה".
ילדים ובני נוער מפרשים אמירות מהסוג הזה כעדות לכך שהוריהם לא אוהבים אותם בגלל מי שהם. אהבה צריכה להיות מעבר להצלחה והתנהגות טובה. מנקודת המבט של ילד, גישה כזו מלמדת אותם שאהבה היא חולפת ומבוססת על יתרונות, כלומר זה משהו שאתה צריך להרוויח.
השלכות של הורים מגונני יתר ומסוקים
הורות לא מאוזנת יכולה לייצר ילדים מבריקים. עם זאת, היתרון האקדמי הזה גובה מחיר. סגנון הורות זה אינו מכין את הילדים במלואם לעולם האמיתי. הם מפתחים אישיות תלויה בשיתוף פעולה מכיוון שהם גדלים במקום שבו אין להם הזדמנות לקחת על עצמם אחריות ולקבל החלטות משלהם.
מחקרים פסיכולוגיים מראים שוב ושוב שלבני נוער ומבוגרים עם הפרעות חרדה, במיוחד אלה שבמרכזם אינטראקציה חברתית, יש סיכוי גבוה יותר להיות להם הורים מגוננים יתר על המידה.
בנוסף, מחקרים מראים שהורים חרדים נוטים ללדת ילדים חרדים. זה בגלל שהם מלמדים אותם שהתגובה הנכונה למה שהחיים זורקים עליהם היא פחד, דאגה והתנזרות רגשית.
