מסרים סאבלימינליים במוזיקה: מיתוס או מציאות?
השאלה אם יכולים להיות מסרים סאבלימינליים במוזיקה או לא הייתה עטופה תמיד במחלוקת. עבור חלק, זה פשוט מיתוס. עם זאת, עבור אחרים, זו אנקדוטה חסרת חשיבות. אחרים אפילו מאמינים שחושבים שהמסרים האלה באמת מסוגלים לשנות התנהגות של אנשים ולהשפיע על הערכים שלהם.
עדיין אין מסקנה מוחלטת לגבי מסרים תת-הכרתיים במוזיקה או בתמונות. למעשה, הנתונים הזמינים סותרים. כמה ממשלות אסרו הודעות מסוג זה. עם זאת, רוב החוקרים עיוותו את היעילות האמיתית שלהם.
הנושא מקבל תשומת לב חדשה מדי פעם. אכן, זה גרם להכל, מצחוק ועד דאגה גדולה. לפעמים, אנשים מאשימים מסרים סאבלימינליים במוזיקה בהסתה לאלימות, תרגול שטניות או שימוש בסמים. האם כל זה יכול להיות באמת נכון?
"ראיתי בכיר פרסום סאבלימינל, אבל רק לשנייה".
-סטיבן רייט-
קצת היסטוריה
מסרים סאבלימינליים נועדו לעבור תחת גבולות התפיסה הרגילה. במילים אחרות, אנשים לא יכולים לתפוס אותם במודע, אז הם כביכול מקבלים אותם מבלי להבין זאת.
אנשים דיברו על הודעות מסוג זה כבר לפני אלף שנים. אריסטו טען שדחפים יכולים לעבור בלי לשים לב כשאנשים ערים, אבל אז להופיע שוב בחוזקה כשהם ישנים. כמו כן, מישל דה מונטיין, או. פואצל, ומאוחר יותר זיגמונד פרויד דיברו גם הם על סוגים אלה של חוויות לא מודעות.
עם זאת, התקדמות הטכנולוגיה אפשרה באמת לנסות כמה דברים. עד המאה ה-20, סוג זה של תקשורת היה אפשרי למעשה.
בשנת 1957, מדענים ערכו ניסוי מפורסם עם מסרים סאבלימינליים בתמונות. כמעט עשור מאוחר יותר, הביטלס גרמו לכולם לדבר על מסרים סאבלימינליים במוזיקה או על "מסיכת גב".
מסרים סאבלימינליים במוזיקה
מסרים סאבלימינליים במוזיקה או ב"מסיכת גב" מוכנסים באמצעות טכניקת הקלטה מיוחדת. מישהו מקליט צליל או הודעה אחורה ברצועה שנועדה להתנגן קדימה. לפיכך, המאזין יכול לשמוע את המסר במודע רק אם הוא מקשיב לו לאחור.
שני גורמים עיקריים הובילו למסרים סאבלימינליים במוזיקה. הראשון הגיע מ"מוזיקה קונקרטית" בצרפת. ז'אנר זה השתמש בצלילי כלים אלקטרוניים עם צלילים מהסביבה ושילב אותם באולפן ההקלטות.
הגורם השני היה השימוש בקלטת הניתנת להקלטה כדי להקליט ולשמר את הביצועים המקוריים של מוזיקאים. זה איפשר לטכנאים לשלב, לגזור, להקליט ולהדביק קטעים מההקלטה המקורית.
הביטלס, וג'ון לנון בפרט, ערכו מגוון ניסויים ב"מוזיקה קונקרטית". לפיכך, הם התחילו פרק חדש לגמרי בסיפור.
האלבום השביעי של הביטלס כלל מסרים סאבלימינליים. בפעם הראשונה, היה שיר שבו מילים הוקלטו לאחור. השיר הזה, "Rain", יצא בשנת 1966. הלהקה רצתה לעשות סאטירה, להתנסות ולהוציא כמה צלילים חדשים, ומסרים סאבלימינליים היו דרך מצוינת לעשות זאת. מנקודה זו ואילך, אמנים רבים עשו את אותו הדבר. לכן, מסרים סאבלימינליים במוזיקה הפכו נפוצים יותר.
שאלות שנמשכות
כצפוי, כמה תנועות דתיות החלו להטיף נגד מסרים תת-הכרתיים. כתוצאה מכך, גם אגדות אורבניות עליהם זכו למשיכה. אנשים רבים האזינו לקלטות לאחור ומצאו משמעויות נסתרות, אבל רוב הטענות שלהם היו רק ניחושים פרועים.
אנשים דתיים, במיוחד, האשימו להקות רוק שונות בפיתוי צעירים לסגוד לשטן, לבצע פשעים ולעשות סמים. הוויכוח המשיך להשתולל עד שבשנת 1985 ערכו הפסיכולוגים ג'ון ר' ווקי וג'יי דון ריד ניסוי. הם הקליטו מזמור מהתנ"ך וצפו בתגובות המאזינים.
חוקרים אלה הגיעו למסקנה שלמסרים סאבלימינליים במוזיקה לא הייתה כל השפעה. בשנת 1996, C. Trappery ערך 23 ניסויים, אשר בעצם הניבו את אותן מסקנות. עם זאת, החוקרים מאוניברסיטת אוטרכט, יוהאן סי קרמנסה, וולפגנג סטרובב וג'ספר קלאוס, ערכו ניסוי חדש בשנת 2006. הם הגיעו למסקנה שככל הנראה המסרים הללו אכן משנים את התנהגותם של אנשים. הוויכוח ממשיך!
