אנשים שמעליבים אחרים, למה הם עושים את זה?

יש האומרים שאנו חיים בעידן של ביקורת, פיחות ועלבונות מיותרים. בהחלט נראה שהרשתות החברתיות מהוות כר גידול להתנהגות פוגענית מסוג זה. למעשה, למרות שזה נכון שאנשים שמעליבים אחרים תמיד היו קיימים וימשיכו להתקיים, נראה שבשנים האחרונות הם התפשטו עוד יותר. האם יש סיבה לכך?

כמה מומחים מציינים כי התרבות המתפתחת הזו של זריקת עלבונות נבעה ביוזמת נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ. לפתע ראינו מנהיג עולמי גדול מטיח בפומבי עלבונות ונותן כינויים לא נעימים לאחרים. הוא עשה זאת בראיונות שלו, במסיבות עיתונאים, ובמיוחד בטוויטר. למעשה, חופש הביטוי התנגש לפתע בכבוד לשלמות הזולת. זה עורר דיון שנשאר פתוח היום.

הפסיכולוגיה מגלה כעת עניין רב בהבנת מה עומד מאחורי התעללות מילולית. כי, בל נשכח, עלבון הוא לא חץ שנורה באוויר שנופל על הקרקע. עלבון פוגע פסיכולוגית, משפיל, מגחך, מבזה ומחזק דעות קדומות וסטריאוטיפים רבים.

אנשים שמעליבים אחרים: למה הם עושים את זה?

לעלבונות יש אנטומיה ייחודית משלהם. לכל מדינה, תרבות ואפילו אזור יש משלה. יש טובים יותר וכאלה שמבקשים להסב נזק מירבי. עם זאת, מה שברור הוא שכולם כואבים. ילדים מקבלים אותם בבית הספר, (לפעמים אפילו בבית), ואנשים סובלים אותם בעבודה וגם לפעמים במערכות יחסים.

יש כאן עוד משהו מעניין. זו העובדה שעד לפני זמן לא רב, העלבונות היו מוגבלים במידה רבה לחיים הפרטיים. עם זאת, כיום אנו רואים אותם יותר ויותר בתקשורת, בטלוויזיה, ובעיקר במדיה החברתית. יש סיבה ברורה לדוגמא האחרונה הזו. העובדה שמי שמעליב באמצעות מדיום ציבורי רוצה קהל.

רבים מאיתנו ראו את זה בפלטפורמות מדיה כמו טוויטר. לאנשים שמטיפים עלבונות יש אלפי עוקבים מאחוריהם שמגנים על עמדתם וגם מבזים עוד יותר את הקורבן. אין זה מפתיע שהעלבונות הללו הופכים לוויראליים, ויוצרים אווירה שבה כל העקרונות האתיים ואפילו המוסריים מתפוגגים.

עם זאת, מה נותן השראה לאישים האלה? איך הם באמת האנשים האלה שנוקטים עלבונות כצורת תקשורת רגילה?

עלבון כצורת תקשורת תורשתית

יש מי שמשתמש בעלבונות עקב התניה חברתית בלבד ודפוסי התנהגות תורשתיים. למעשה, אלה שגדלו בסביבות שבהן ביקורת, השפלה ופיחות היו דבר שבשגרה.

במוקדם או במאוחר בחיים, הם חוזרים על אותו דבר שהם נחשפו אליו מוקדם יותר בחיים. לאמיתו של דבר, עם סוג זה של תקשורת, הם למעשה זורקים את כל התסכול והכאב שצברו במהלך ילדותם עקב אותה התנהגות בדיוק.

יתר על כן, רבים מהאנשים הללו משתמשים בעלבון כדרך תפקוד מקובלת בכל סביבה.

תקשורת אלימה, סוג של כוח

אוניברסיטת באת' (אנגליה) ערכה מחקר שמראה לנו שאנשים מעליבים נוטים להתיישב בסביבות ארגוניות. אכן, תקשורת אלימה מבקשת לקבל מעמד וצורה של כוח על אחרים.

זה, אחרי הכל, מה שרבים מהדמויות הללו מבקשות: ליצור היררכיה שבה יוכלו לעמוד מעל השאר באמצעות ביקורת, השפלה, עלבונות מוסווים וכו'.

מעליב אנשים, נרקיסיזם גרנדיוזי

אותם אנשים שאינם מודעים לאופן שבו התנהגותם משפיעה על אחרים, אנו מכנים נרקיסיסטים גרנדיוזיים או נרקיסיסטים לא מודעים. הם צריכים להתעלות בכל מצב. לשם כך, הם לא מהססים לנצל ולהעליב אחרים. אנשים אלו יהירים, מקנאים, תוקפניים, וממהרים לתקוף כאשר הם תופסים שערכם או עמדתם מוטלת בספק.

בקרב אנשים מעליבים, נרקיסיסטים גרנדיוזיים הם הנפוצים ביותר. בדרך כלל הם בוחרים בשני סוגים מאוד ספציפיים של עלבונות, אלו שמתייחסים לחוסר תועלת וכאלה שמתייחסים לטיפשות. לכן, הם משתמשים במשאבים הפוגעניים האלה כדי לבקר אנשים שהם רואים בהם תמימים או חסרי שכל או טיפשים וחסרי כישרון.

תסמונת טורט וקופרולליה

למרות שאולי קשה להאמין (ולהבין), יש אנשים שמעליבים ושבמציאות לא רוצים לעשות את זה. למעשה, הם לא יכולים לשלוט בעצמם והם סובלים מהתנהגות כפייתית ובלתי רצונית של הכרזת מילים מגונות, עלבונות וביטויים לא הולמים חברתית.

קופרוליה היא תכונה של תסמונת טורט. זוהי הפרעה המאופיינת בתנועות חוזרות ובלתי צפויות, צלילים מוזרים ולעיתים תקשורת אלימה. מצב נוירו-פסיכיאטרי זה מורכב ביותר וגם משבית עבור הסובל.

כפי שאתה יכול לראות, מאחורי התעללות מילולית מסתתרת מגוון שלם של אישיות, תכונות ודמויות שונות. זה לא קל לחיות בחברה שבה עלבונות הפכו לנסבלים, במיוחד ברשתות החברתיות. במיוחד כשיש כל כך הרבה דרכים אחרות לתקשר בלי להעליב.

עם זאת, שיהיה ברור, מי שעושה שימוש בעלבונות חושף הרבה מאוד על עצמו. הם בדרך כלל מפגינים את חוסר הסובלנות הסורר שלהם, תסכול ילדותי, חוסר שני נימוסים ואמפתיה, ואפילו את האינטליגנציה המפוקפקת שלהם.