היסטוריה קצרה של הומופוביה

נכון לעכשיו, ישנם מאמצים רבים ברחבי העולם לנטרל הומופוביה ולהכשיר, לבטל את ההפללה ולנרמל הומוסקסואליות. יותר ויותר מדינות מקדמות את הזכויות הללו, אבל יש עוד הרבה עבודה לעשות. עם זאת, הומוסקסואליות לא תמיד הופלה לרעה. המאמר של היום יחקור את ההומופוביה, את הופעתה ואת התפתחותה לאורך ההיסטוריה.

המילה הומופוביה באה מהמילים היווניות הומו (שווה) ופוביה (פחד). יתר על כן, התנהגות הומוסקסואלית הייתה נפוצה ביוון העתיקה, אם כי עם ניואנסים מסוימים. זו הייתה פריבילגיה גברית והתקבלה רק בדרגות חברתיות מסוימות. יתרה מכך, זה היה תלוי גם בתפקיד שמילא כל אדם בקשר המיני.

משהו דומה קרה במהלך התקופה הרומית המוקדמת. עם זאת, מסורות התפתחו עם הופעת הנצרות וההמרה המתקדמת של העם הרומי לדת זו. אפשר לומר, אם כן, שהופעתו של שיח הומופובי מקורה באירופה הנוצרית של ימי הביניים.

הכנסייה הנוצרית "אפשרה" מערכות יחסים מיניות רק במסגרת הנישואין ולמטרת רבייה בלבד במהלך המאות ה-5 וה-15. לפיכך, כל המנהגים המיניים שהפריעו לרבייה היו פסולים ולא טבעיים, לטענתם. כתוצאה מכך, הם גם גינו את כל המנהגים המיניים מחוץ לנישואין, כגון ניאוף, "בהמיות" והומוסקסואליות.

מהמאה ה-13 ואילך הפך "חטא" מעשה הסדום גם ל"פשע נגד הטבע" או נגד "חוק הטבע". Guash (2000) מגדיר חוק זה כ"הדרך שקבע אלוהים ליצורים רציונליים להשתתף בחוק הנצחי".

הטרנספורמציה של שיח הומופובי בעידן העכשווי

מדת לרפואה

שינויים מעטים התרחשו עד תחילת העידן העכשווי במאה ה-19. השיח הדתי גינה הומוסקסואליות עד המהפכה הצרפתית.

עם זאת, חל שינוי קל לאחר המשבר של המשטר העתיק. בהתחלה הדת הכתיבה התנהגות מינית מקובלת אבל אז הרפואה השתלטה עליה. למעשה, הוא הגדיר מחדש את הרעיון וקבע שמיניות לא שגרתית נוגדת את הביולוגיה.

לכן, מי שעברו על הנורמות החברתיות הצפויות למיניות חדלו להיות "חוטאים" והפכו ל"חולים" במהלך המאה ה-19 (Guasch, 2000).

מלחמת העולם השנייה, סקסולוגיה והמהפכה המינית

תהליך איטי של שינוי החל בשיח הרפואי על מיניות לא הטרוסקסואלית לאחר מלחמת העולם השנייה. הודות להופעתה של הסקסולוגיה, המיניות החלה להיחקר, לשלוט ולטפל תחת דיסציפלינה חדשה זו. זו הייתה תחילתה של תקופה של מהפכה בחקר המיניות.

חוקרים כמו W. Masters, V. Johnson ואלפרד קינזי צצו בשנים אלו. למעשה, יש סדרות וסרטים עדכניים עליהם, כמו Masters of Sex (2013-2016) וקינסי (2004). הממצאים שלהם בחומר על תגובה מינית אנושית והפרעות בתפקוד המיני, כמו גם דו"ח קינסי המפורסם, הם אירועי מפתח שצפו את המהפכה המינית של שנות ה-70.

התנועה לזכויות הלהט"ב וההומופוביה

נורמליות הומוסקסואלית החלה להיות מוגדרת מחדש במהלך העשור הזה. במילים אחרות, אנשים התחילו לתהות אם הטרוסקסואליות היא הנטייה המינית היחידה התקפה. חקר המיניות התגבש במלואו מהעשור הבא, הודות לתנועות הומואים ופמיניסטיות.

ואכן, ראשיתה של התנועה לזכויות הומואים החלה באמת במאה ה-19. עם זאת, רק בהתפרעויות החומה ב-1969 היא הפכה ל"רשמית". תנועת הלהט"ב החלה להתמקד בביטול חקיקה, הפללת הומוסקסואליות וביטול עמדות שליליות ודחייה כלפי קבוצה זו מאז אירועים אלו.

מאז, שני אירועים קבעו את מסע הצלב נגד הומופוביה. הראשון היה הסרה של הומוסקסואליות כהפרעה נפשית מהמדריך האבחוני והסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM) ב-1973. השני היה הסרת הומוסקסואליות כמחלה על ידי ארגון הבריאות העולמי ב-1990.

הומופוביה היום

גילוי בעת התעמקות בגורמים הנוכחיים להומופוביה מצביע על כך שהמשתנים המשפיעים ביותר על עמדות אלו הם (Frías, 2006):

• שמרנות פוליטית.
• מגע חברתי עם הומוסקסואלים.
• אפליה ודעות קדומות.
• ריחוק חברתי.
• עוינות ותוקפנות.
• פחד מאיידס.
• ייחוסים על מקורה של הומוסקסואליות.
• שנות השכלה.
• דתיות.
• סקסיזם.
• סוציאליזציה של תפקיד המגדר המסורתי.
• רמת סמכותיות.
• מין.

למרות שהייתה התקדמות רבה במאבק למען זכויות להט"ב, הומופוביה עדיין קיימת בכל החברות. חלק מהמדינות מנרמלות ומגינות על הומוסקסואלים, אך אחרות רודפות ומענישות אותם במוות. כפי שאתה יכול לדמיין, המצב העולמי הנוכחי מצביע על כך שיש עוד דרך ארוכה לעבור.