הגבול הדק בין הומור מצחיק להומור פוגעני
בעידן הזה שבו הגבול בין הומור מצחיק להומור פוגעני הוא די דק, עליך לזכור שההומור ממלא את המשימה להראות פרספקטיבה אחרת. חוסר כבוד הוא חלופה בריאה לנוקשות.
שנינות הומוריסטית מביאה את הצד המגוחך של הדברים ועושה את העבודה להראות שאתה יכול לראות את המציאות מנקודות מבט רבות. לעומת זאת, עלבון הוא ביטוי שהשולח משתמש בו מתוך כוונה לפגוע או לפגוע באחר. מה מהווה עלבון או לא קשה לקבוע במדויק. הסיבה לכך היא שהוא כפוף למוסכמות חברתיות ותרבותיות.
קומיקאים תמיד יזכירו לנו, ויזכירו לנו שעמוק בתוך יצורים בני תמותה, לעתים טיפשים, שבני אדם יכולים להיות לפעמים, יש גם טוב לב ואור. אנשים ראויים יותר לאהבה וחמלה מאשר להיפך. אפשר להשוות אדם ללא חוש הומור למכונית ללא קפיצים ובולמים. הם ירגישו אפילו את הסלעים הקטנים ביותר על הכביש.
חשיבותו של הומור כאשר מתמודדים עם מצוקה
האדם מסוכסך מטבעו. לפיכך, אתה עלול לחוות פחד וחרדה כאשר אתה מתמודד עם נסיבות החיים. מחקרים מצביעים על כך שלאנשים יש אפשרות למצוא משאבים משלהם. בני אדם יכולים להסתגל ולהתעורר כתוצאה מקונפליקט עם כוחות שהם מעולם לא ידעו שיש להם, הן במצבים רגועים והן במצבים של מתח, משבר או סבל רב. אפשרות זו היא מה שכותבים רבים כינו כחוסן (Rodríguez, 2007).
אנשים המשתמשים בהומור כאסטרטגיית התמודדות מדווחים על פחות בעיות בריאותיות מאלה שלא משתמשים בה. הומור הוא יכולת מולדת ואתה יכול לחזק אותה דרך הסביבה שלך.
כשזה מגיע להומור, ברור שזה מתרחש לא רק במצבים שמחים, אלא גם במצבים טרגיים או שליליים. אדם עלול להיות מסוכסך כאשר יש סתירה בין מצב רצוי למצב לא רצוי. הם יכולים לפתור את זה, בין השאר, בעזרת משאבי הומור יצירתיים שונים, ובכך לשחרר רגשות מסוכנים ולהציג רעיונות מלאי תקווה. זה סימן שדמיון הוא הרבה יותר חשוב מהידע.
"זה לדעתי התפקיד הכימי של הומור: לשנות את אופי המחשבה שלנו."
-לין יוטאנג-
הומור מצחיק ופוגעני
הומור הופך את המציאות לנסבלת. דמיון הוא נחמה לבן אדם על מה שאתה לא, וחוש הומור מנחם אותך על מה שאתה. אם כבר, זה מונע ממך לרכוב על אופניים בשגרה הישנה שלך ולוקח אותך למקומות שמעולם לא חשדו בהם.
צלילות מלמדת שכל מה שאינו טרגי הוא מגוחך. ניתן להגדיר את מציאות ההומור במשפט הזה: המצב נואש, אבל לא רציני. כולם יודעים לבכות בלידה, אבל כולם גם צריכים ללמוד לצחוק.
זיגמונד פרויד הגדיר הומור כביטוי הגבוה ביותר של מנגנוני ההסתגלות של הפרט. זו לא רק שאלה מהנה אלא גם דרך להכיר את המציאות. הומור ואירוניה עוזרים לך לגלות דברים רבים בעולם; הם יישארו מוסתרים בלעדיהם.
כמחווה להומור, כדאי לזכור את האנשים שמתו ממנו. המתקפה על צ'רלי הבדו, מגזין סאטירי צרפתי, היא אחד הזיכרונות האחרונים של חוסר סובלנות, הקשור לחוסר הומור של מישהו. 12 עיתונאים נהרגו בגלל חוש ההומור שלהם.
לבסוף, לא תפסיק לחיות מצבים שחורגים מכל הגיון והיגיון. יותר ויותר קומיקאים זוכים לאיומים חמורים בשל שגרת הקומדיה שלהם. אל מול זה, עליך לזכור את תפקוד ההומור ועד כמה זה נחוץ לבנות חברה בריאה. אולי כל האירועים האלה ישימו את הדברים בפרספקטיבה. כולם צריכים לדעת ולהבין אחת ולתמיד ש"בכל זאת הכל בצחוק". נכון, צ'רלי צ'פלין?
