ממים וקורונה: הומור במצוקה
זה נראה כמעט בלתי מתקבל על הדעת שחוש הומור עדיין צריך להתקיים בנסיבות הנוכחיות. אבל מה היה קורה לבני אדם ללא יכולתם לצחוק או לגרום למישהו לחייך? היינו מתים מצער, ללא ספק. בגלל זה, אנו רואים כיום סימביוזה די מוזרה ומרתקת, שבה הממים והקורונה הפכו לבני לוויה מוזר למדי.
בעולם מקוון ומקושר היפר, משאבים ואינטראקציות מסוג זה מקלים על החרדה של אנשים רבים. הם משב רוח רענן שאנו חולקים ברשתות החברתיות שלנו ושולחים באמצעות WhatsApp. האם כל זה אולי מעשה של קלות דעת מול כל מה שקורה?
התשובה פשוטה: לא. אנחנו לא ממזערים את מה שקורה סביבנו. אנחנו רק מנסים לשרוד, והומור הוא מנגנון אידיאלי ונחוץ מתמיד בנסיבות אלה. כל עוד ההומור מכבד, כמובן, ולא יוצר יותר כאב באמצעות עלבונות או מידע או רעיונות כוזבים.
בואו נעמיק קצת יותר בנושא זה.
ממים וקורונה: התמודדות עם המשבר
לפני מספר ימים פרסם ניל דיאמונד גרסה חלופית לשיר הסופר-קלאסי שלו, "Sweet Caroline". השיר הזה, על ידי שינוי המילים שלו ל"שטוף את הידיים", הפך כעת לוויראלי. בכנסייה בפרובידנס, רוד איילנד, הכומר הקהילה שם שלט גדול לפני הדלת שאומר "לא תכננתי לוותר כל כך הרבה במהלך ההשאלה".
בכל פעם שאנחנו פותחים רשתות חברתיות, אנחנו מוצאים דברים שמשעשעים אותנו. בין החדשות הרעות והתמונות קורעות הלב, יש נגיעות קטנות של הומור. אנחנו לא צריכים להרגיש רע אם בסופו של דבר נצחק כי צחוק יכול לרפא. צחוק וחוש הומור הם מנגנונים להביא רווחה למוח שלנו.
עכשיו אנחנו מתרגלים לממים ולנגיף הקורונה הולכים יד ביד. מה שאנחנו בהחלט לא רגילים אליו הם ההשפעות של המגיפה - המספרים הנדבקים, האבדות האנושיות והייסורים.
בזמנים שבהם מוחנו תלוי במצב של אי ודאות קבועה, הומור יכול לשמש כעוגן ודרך חולפת להפחתת מתחים ופחדים. זה לא נמשך זמן רב אבל זה הכרחי.
הומור במצוקה: משאב משותף
למרות שתופעת הממים וקורונה היא משהו שרק התחיל להופיע, כבר חווינו מצבים דומים בעבר.
במלחמת העולם הראשונה והשנייה, אנשים ציירו על הקירות אמירות אירוניות וציורים על המצב, ובמיוחד השתמשו בהם כדי ללעוג לאויב. רצועות הקומיקס בעיתונים באותם ימים היו שוות ערך לממים שלנו היום.
המטרה שלהם לא הייתה לזלזל בכלל במצב. ההומור היה סירת הצלה ומשהו שהניע כל חייל וכל אדם שניסה לשרוד. מעבר למה שהיינו חושבים, אנשים "נועדו" לעשות שימוש בחוש הומור גם בנסיבות הקשות ביותר.
ד"ר אן גילמט מאוניברסיטת ברוק בקנדה חקרה תופעה זו. היא הראתה כיצד צחוק, בדיחות והומור המועברים בטלוויזיה, ברשתות חברתיות או בין חברים משמשים כמנגנון התמודדות. הם עוזרים להפחית מתח, חרדה ופחד ופועלים כמשאב הכרחי בתנאים שליליים כמו זה הנוכחי.
ממים וקורונה: כאשר כושר ההמצאה פועל לטובת הכלל
לתופעת הממים והקורונה יש יותר יתרונות מהעובדה הפשוטה (והכרחית) שהם מצחיקים אותנו. אחת הסיבות שבגללן הם גורמים לנו להרגיש טוב היא כי, במובן מסוים, כולנו רואים את עצמנו בתמונות ובמילים הללו.
לממים יש כוח כי הם לוכדים את תשומת הלב שלנו תוך כמה שניות ואנחנו מפרשים אותם אפילו מהר יותר. מה שהם מראים ומשדרים רלוונטי לנו כי אנחנו מרגישים שאנחנו חלק מהמצב שהם מייצגים.
הידיעה שכולנו עוברים את אותו מצב מובילה להקלה ולרווחה. כולנו ראינו אנשים נושאים מגדלים של נייר טואלט בסופרמרקטים. וכולנו יוצאים לעשות קניות בתחושת גבורה ואחריות בלתי רגילה.
חלקם חוששים יותר להידבק ואחרים פחות. עם זאת, מסכות הן כעת אובייקט של ערך ורצון - אביזר הכרחי שמעולם לא היינו רוצים לכלול בחיי היומיום שלנו.
ברגעים של ייאוש, הומור נותן לנו איזון וגם מאחד אותנו. לכן, כל עוד הממים הללו מכבדים ואינם נושאים מידע שקרי או פוגעני, הם יתקבלו בברכה. הם משיכות של כושר המצאה שכדאי מאוד לשתף.
